הנוסע , בימוי: ז'אומה קולייט סרה 105 דקות/ ראובן שבת

ליאם נילסן, הוא שחקן נערץ בעיניי.  מסוג השחקנים שתמיד יצליחו בשפת הגוף שלהם, במראם ובמשחקם להותיר חותם משמעותי אצל הצופה. כך גם בסרט ה"נוסע" בבימויו המעולה והמלוטש של ז'אומה סרה. סרט שהוא בעקיפין  מחווה גדולה מאוד לגדול במאי סרטי המתח אלפרד היצ'קוק בשפתו הקולנועית שמזכירה היטב את היצ'קוק.

העלילה: סוכן ביטוח, יוצא בתום יום העבודה שלו ממשרדו, עגום ומבולבל בגלל ששמע בשורה קשה על עתידו המקצועי, כדרכו מדי יום, הוא מתכוון לחזור לביתו ברכבת הבינפרברית. אלא שברכבת מחכה לו דבר מה שישנה כליל את חייו ויהפוך אותם מקצה לקצה.

משחקו של ליאם נילסן הוא מצוין. הוא יודע להפיח חיים מלאים בדמות, ברפליקות של הבעות פנים, בדיאלוגים מיידיים ומדוייקים היטב.

בהתמודדות מהירה ובעלת משמעות עם מצבים מורכבים הנוחתים כך עליו לפתע ,ללא הכנה מוקדמת.

שאר השחקנים, המגלמים דמויות שונות –אישה מסתורית, שוטר מושחת, מכרים מוזרים ברכבת, משלימים היטב את הדמות שלו.

הכל. אבל ממש הכל מוגש בסרט הזה בצירוף נפלא מאוד של תסריט עשוי היטב, משחק מעולה, עלילה קולחת ועוצרת נשימה עם מתח בלתי פוסק לכל אורך הדרך

אבל ואולי זה העיקר מבחינה פילמאית- הסרט שהוא מחווה להיצ'קוק, מהווה גם  מעין סמן תרבותי רב משמעות, בהקשר של הדהירה המלחיצה החומרנית של החברה המערבית, אחרי... הכלום , למעשה.

ששם יש אינספור פינות נסתרות של מבוי סתום.

ורק הגיבור, בשיתוף פעולה כמובן עם הדמויות החיוביות בסרט ( ולמרבה העידוד, הן דווקא לא מעטות) יכול לפתרו

מטובי הסרטים שנראו כאן בשנים האחרונות.