...חידה לא פתורה –

 

כתיבתי – עבור מה ?

 

האם כדי לתת דרור למחשבות, הגיגים, רגשות ?

 

האם שיח עם עצמי להרבות ?

 

שמא להתערטל חשקה הנפש האוחזת בעט,

 

ובראש חוצות לפזר רמזים של נערה חוטאת ?

 

ואולי הכתיבה נסיון נואש היא להידברות –

 

להיות מובנת, להפיל חומות של התנכרות ?

 

הכתיבה מפנה לי זמן להיות עם עצמי, מעצמי ולעצמי –

 

בעדינות רבה, תחרה יפהפיה רוקמת היא סביבי –

 

מעט מבודדת מהעולם, מהחולין ומהיומיומי –

 

קונה לי מרחב של זמן ומקום שהוא רק שלי

 

ובתוכו מאפשרת לי להביט פנימה, אל נבכי-נבכים

 

לצלול אל קרקעית הנפש, גם להעפיל למרומים

 

להשקיף לעבר, לרחף אלי עתיד

 

וגם פשוט להיות, בהווה לשהות, מיתר להרעיד...