סיפור תלמודי 
קין והבל/ מתוך מדרש תנחומא בראשית

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" (בראשית ד, ח) –

אָמַר קַיִן לְהֶבֶל: בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם.

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר קַיִן: טֹל אַתָּה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין וַאֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת,

וְהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא יְהֵא לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם.

 

הִתְחִיל הֶבֶל לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן.

אָמַר לוֹ קַיִן: אֲדָמָה זוֹ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עָלֶיהָ שֶׁלִּי.

אָמַר לוֹ הֶבֶל: צֶמֶר זֶה שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ שֶׁלִּי.

זֶה אוֹמֵר: חֲלֹץ!

ְוזֶה אוֹמֵר: פְּרַח!

מִתּוֹךְ כָּךְ – "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" (שם).

 

הִתְחִיל קַיִן רוֹדֵף אַחֲרָיו מֵהַר לְבִקְעָה וּמִבִּקְעָה לְהַר,

עַד שֶׁנֶּאֶחְזוּ זֶה בָּזֶה וְנִצַּח הֶבֶל אֶת קַיִן וְנָפַל תַּחְתָּיו.

וּכְשֶׁרָאָה קַיִן כָּךְ הִתְחִיל צוֹוֵחַ: הֶבֶל אָחִי! שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם, מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לְאַבָּא?...

נִתְמַלֵּא עָלָיו הֶבֶל רַחֲמִים וְהִנִּיחוֹ.

מִיָּד עָמַד עָלָיו קַיִן וַהֲרָגוֹ.

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" (שם), מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּיו.

וְאֵיךְ הֲרָגוֹ?

נָטַל אֶבֶן וְעָשָׂה בּוֹ פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת, חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נְשָׁמָה יוֹצֵאת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ וָמֵת.

 

כֵּוָן שֶׁהֲרָגוֹ אָמַר: אֶבְרַח מִפְּנֵי אָבִי וְאִמִּי, שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מִמֶּנִּי, שֶׁאֵין אַחֵר בָּעוֹלָם אֶלָּא אֲנִי וְהוּא.

מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ אַתָּה יָכוֹל לִבְרֹחַ, מִפָּנַי אֵין אַתָּה יָכוֹל,

"אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?" (ירמיה כג, כד) –

"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" (בראשית ד, ט).

אָמַר לוֹ קַיִן: לֹא יָדַעְתִּי, מָה אַתָּה מְבַקְּשׁוֹ אֶצְלִי? אֲנִי מְבַקְּשׁוֹ אֶצְלְךָ.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (שם, שם, י).

 

מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִים וְאָכַל.

וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו,

אָמַר לוֹ: מָה בְּיָדְךָ?

אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם.

אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת...

 

אוֹ מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו.

הָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו,

אָמַר לוֹ: מַה בְּיָדֶךָ?

אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם.

אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא הוּא מְפַעֶה אַחֲרֶיךָ...

 

"קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (שם) –

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ:

לִשְׁנֵי אַתְלֵיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ,

אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ – פֵּרְשָׁם, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁם, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ. 

וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: מִי יְבַקֵּשׁ דִּינִי מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ?

כָּךְ "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה".

 

דָּבָר אַחֵר: כָּךְ אָמַר קַיִן: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (שם שם, ט) –

אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה מְבַקְּשׁוֹ מִיָּדִי? 

מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? –

לְגַנָּב שֶׁגָּנַב כֵּלִים בַּלַּיְלָה וְלֹא נִתְפַּשׂ,

לַבֹּקֶר תְּפָשׂוֹ הַשּׁוֹעֵר,

אָמַר לוֹ: לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת הַכֵּלִים?

אָמַר לוֹ: אֲנִי גַּנָּב וְלֹא הִנַּחְתִּי אֻמָּנוּתִי, אֲבָל אַתָּה אֻמָּנוּתְךָ לִשְׁמֹר בַּשַּׁעַר, לָמָּה הִנַּחְתָּ אֻמָּנוּתְךָ?

וְאַף קַיִן כָּךְ אָמַר: אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ – ברָאתָ בִּי יֵצֶר הָרַע, אַתָּה שׁוֹמֵר אֶת הַכֹּל וְלִי הִנַּחְתָּ לְהָרְגוֹ?

אַתָּה הוּא שֶׁהֲרַגְתּוֹ! שֶׁאִלּוּ קִבַּלְתָּ קָרְבָּנִי כְּמוֹתוֹ לֹא הָיִיתִי מִתְקַנֵּא בּוֹ.

 

מִיָּד הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים" (שם שם, י).

 

אָמַר לוֹ קַיִן: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא רָאִיתִי הָרוּג מִיָּמַי.

וְכִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי מַכֵּהוּ בְּאֶבֶן וְהוּא מֵת?

 

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא" (שם שם, יג). –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יֵשׁ לְפָנֶיךָ דֵּילָטוֹרִין שֶׁמַּלְשִׁינִים אֶת הָאָדָם לְפָנֶיךָ?

אָבִי וְאִמִּי הֲרֵי הֵם בָּאָרֶץ וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הֲרַגְתִּיו,

וְאַתָּה בַּשָּׁמַיִם, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטֶה! כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֲנִי סוֹבֵל.

אָמַר לוֹ: כָּל העוֹלָם כֻּלּוֹ אַתָּה סוֹבֵל, וַעֲווֹנִי אֵינְךָ יָכוֹל לִסְבֹּל? "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא" (שם).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה צֵא וּגְלֵה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה –

מִיָּד "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד" (שם שם, טז).

 

כְּשֶׁיָּצָא כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזַעַת מִתַּחְתָּיו.

וְהָיוּ חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת מִזְדַּעְזְעוֹת וְאוֹמְרוֹת: מַהוּ זֶה?

אוֹמְרוֹת זוֹ לָזוֹ: קַיִן הָרַג אֶת הֶבֶל אָחִיו וְגָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו: "נָע וָנָד תִּהְיֶה" (שם שם, יב), נֵלֵךְ אֶצְלוֹ וְנֹאכְלֶנּוּ.

וְהָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת וּבָאוֹת אֶצְלוֹ לִתְבֹּעַ דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל.

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל – הִנֶּךָּ;

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם –

גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ (תהילים קלט, ז-י).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (בראשית ד, טו) וגו'.