פרק מספר:
המועמד/ מירון ח. איזקסון 



א

רוב הוויכוחים בין בני אדם הם על עובדות ולא על דעות. לכן אמסור מיד את העובדות הבאות: איני נשוי לאישה, אבל שתי נשים נוהגות בי כבן זוגן האהוב. אין לי ילד משלי, אבל יוסי הקטן קרוב לליבי מאוד. אין לי מקצוע ברור, אבל אני מנהל מלון זעיר בעיר בני-ברק ומתקדם במעמדי הציבורי. במוחי אני מכנה את עצמי "המועמד", בינתיים אני לא מספר זאת לאחרים.

יכול להיות שהורי, בעיקר אבא, הכינו אותי בזהירות ובהתמדה לחיי השפעה על אחרים. איני בטוח שהם הכשירו אותי לכך מתוך מודעות מלאה, ובכל מקרה הסתירו זאת ממני, כי חששו מחולשתי הנפשית המסוימת. אני זוכר למשל את אבא ואותי משחקים על רצפת הבית כשאני בערך בן חמש. איני זוכר את כל הפרטים, אבל אני כבר שנים מאמן את מוחי שלא לוותר על שום חלק. באירוע המסוים הזה, פתאום אבא אומר לי, "בוא נלך מכאן", ומקים אותי מהרצפה שאותה הרטבתי לפני רגע. הוא מניף אותי על ידיו, "אנחנו לחוף הים", צועק לאמא שבחדר האחר. אבא צועד בזריזות ואני מונח כמגש על ידיו. אחר-כך מוריד אותי כדי שאצעד לצידו. "צריך להגיע במהירות לים הזה ולברר מה הוא שוב רוצה מאתנו". בחוף הים הוא מעמיד את שנינו קרובים ומוליים לים ומכריז: "יש לנו סכסוך עִם הים הזה. המים ששפכת קודם בחדר ארי, לא פעלו לבדם. הם תמיד חלק מהים הגדול. אל תשכח אף פעם את השייכות, אתה מבין? זה ממש רציני. לעולם אל תאמין כשיאמרו לך שאפשר בחיים להפריד בין הדברים".

לפתע אנחנו רואים דלי וכף שהושלכו. הם בוודאי שייכים לילד אחר. אבל אבא רץ לעברם, מרים ומניח בזריזות בידי. "עכשיו לעבודה. להתחיל לרוקן את הים. דלי אחרי דלי נשפוך את מימיו לחול. מה שהמים גרמו לנו בחדר בבית, אנחנו נגרום להם כאן".

נשארים בחוץ עד החושך. אבא צוחק מפעם לפעם בקול מיוחד. לפעמים מעודד אותי להמשיך בעבודה וגם משתעל. הוא מאד מזיע, ממש מכוסה, וכל מיני קולות מעורבבים יוצאים מגופו, כאילו מישהו מכין שם משקה. אני עובד לאט, רוצה להשקיף מסביב. ואז בדרך הביתה הוא אומר לי, "תזכור ארי, שום דבר אינו נפרד. אל תסכים שיפרקו לך. לכן גם אם לא הספקנו ליבש היום את כל הים, בכל זאת התחלנו משהו מאד חשוב. המים הנוספים, אלה שלא נמצאים כאן בחוף, כבר ישמעו עליך ועלי ויזהרו. אני חושב שיותר לא ישַפכו אצלנו בבית סתם מים על הרצפה".

מגיעים הביתה. אמא שואלת אִם לא היה ממש קריר. עכשיו היא מתרכזת רק בי. "אני מקווה ארי, שלמדת היום משהו חשוב. בגללך נשפכו מים מהכוס בחדר, זה ממש לא נורא, אבל ברור לך עכשיו שצריך להיזהר יותר". אבא מביט באמא בלבד. עדיין מאד מזיע. ממצמץ בעיניו, אני חושב שכך הוא עוצר מילים כועסות לפני שהן בורחות ממנו.

* מירון ח. איזקסון-משורר, וחוקר ספרות