סיפור תלמודי:
על פי שני עדים/ מתוך תלמוד בבלי מסכת סנהדרין 

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּיצַד "מֵאֹמֶד"?

אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא כָּךְ רְאִיתֶם, שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה,

וְרַצְתֶּם אַחֲרָיו וּמְצָאתֶם סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּגמְפַרְפֵּר –

אִם כָּךְ רְאִיתֶם, לא רְאִיתֶם כְּלוּם.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח:

אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה, אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה,

וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, וְרָאִיתִי סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּג מְפַרְפֵּר.

וְאָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע. מִי הֲרָגוֹ לָזֶה, אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה?

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי,

שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים ... יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז, ו) –

הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ.

אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ וָמֵת.