פרק מספר: 
יציאה מאזור הנוחות/ בטי נעים

אחד הפחדים הגדולים שהיו לי, פחדים שמנעו ממני להתגרש, הוא שרמת החיים שלי תרד עם הגירושים. הפחד שלי אולי נשמע לכם שולי, אבל עבורי זה היה דבר משמעותי, שכן מגיל צעיר עשיתי הכל כדי שרמת החיים שלי תהיה גבוהה. האם אחרי כל כך הרבה שנים של מאמץ אני מוצאת את עצמי מוותרת (שלא מרצון) על רווחתי הכלכלית למען ״עצמי החדשה״?

כאן הפחד מגיע ואומר לי: ׳מה את, פראיירית? תפסידי את כל מה שעמלת עליו כל השנים. כל החיים שלך עבדת כדי להגיע למצב כלכלי מסוים. מה את מוותרת על הכל?׳, וכך הפחד ממשיך לחפור ולגרום לי לפחד...

באותו הרגע עיצרו והתחילו לשאול את עצמכם: ׳מה יכול להיות הדבר הכי גרוע בפחד?׳. אני למשל,  שאלתי את עצמי: ׳מה יכול להיות הדבר הכי גרוע אם ארד ברמת החיים שלי?׳, והתשובה האישית שלי הייתה: ׳אני אהיה עצובה׳.

׳אז מה?׳, והתשובה האישית שלי הייתה: ׳אני אאבד כיוון׳.

׳ואז מה?׳, התשובה האישית שלי הייתה: ׳אני אקבל כוח מחודש, אפתח את המחשבה שלי לאפיקים חדשים ואמצא את הדרך להחזיר לי את רמת החיים שאני רוצה׳.

פתאום מבינים שהפחד הוא לא כל כך מפחיד.

עכשיו תורכם לדבר עם הפחד שלכם. היכנסו לנעליי, הרגישו איך אתם מפוגגים את הפחד עד שהוא ייעלם, או ״יטבע באהבה״.

דו שיח עם הפחד שלי:

לפני שאנחנו ממשיכים. אני רוצה ללמד אתכם לעבוד עם אזור הנוחות בחייכם באמצעות טבלת עבודה שחשוב שתהיה מול עיניכם. בטור אחד כתבו — לפי תחומים שונים בחייכם — את אזור הנוחות שלכם באותו התחום: מה קיים בחייכם (בהווה) באותו התחום. בצד השני כתבו מה השאיפות שלכם באותו תחום: כלומר, לאן אתם רוצים להגיע. אל תפחדו לשאוף ״למעלה״! — מותר לכם לכתוב כל דבר שאתם שואפים אליו כדי לשפר את אותו התחום בחייכם... אתם יכולים לצאת מאזור הנוחות בכל תחום בחייכם.

אחרי שתסיימו לכתוב על הדף את אזורי הנוחות שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

1. האם אפשרי עבורי להגשים את השאיפות שלי?

2. מה יעזור לי להגיע לשם?

3. מה יעזור לי להגשים את השאיפות שלי?

כתבו את כל הפעולות שיעזרו לכם להגיע למימוש השאיפות, ואז כתבו לכם מנטרות חיוביות בנושא, וצאו לדרך!

וכן הלאה...

ממשיכים...

זה קרה. הפכתי להיות מאישה נשואה לאישה גרושה ואם חד־ הורית, ממורה שכירה להיסטוריה — לעצמאית בעלת קליניקה לרפואת גוף ונפש. חשתי תחושה שונה ויוצאת דופן, כאילו מישהו ביטל לי בבת אחת את כל הביטוחים בחיי. כשאני כותבת את הדברים, נראה לי כאילו חלף נצח מאז. כל כך הרבה שינויים בחיי בתקופה כה קצרה. ואם זאת הכל קרה לטובה, הכול לטובתי.

בסבך כל השינויים בחיי היה לי ברור, כל הזמן, על מה אני שומרת — אני שומרת על עצמי, ממשיכה לצמוח, ממשיכה ללמוד להתפתח ולרפא את עצמי. סיימתי את לימודי הנטורופתיה, עבדתי כעצמאית בקליניקה שפתחתי, ובתוך כל זאת המשכתי ללמוד קורסים להעצמה אישית ולתטא הילינג. הבנתי — ניתן לומר כנגד רצוני — כי אני מתקשרת עם בורא עולם. כן, אני שומעת אותו ברור מאוד באמצעות התטא. הבנתי שיש חוש שישי, חוש אינטואיטיבי, ולי יש חוש שישי... וזה בסדר!

הנה אני אישה בת 43, יוצאת לחיים עצמאיים אחרי 22 שנות נישואין. מאיפה מתחילים? שאלה טובה ומאוד מבלבלת. ולמרות שמבחינה מקצועית הייתי מבולבלת, זה היה כאין וכאפס לעומת הבלבול בחיים האישים שלי.

התחלתי לשאול את עצמי: ׳מה אני רוצה?׳, ׳מה עלי לעשות?׳, ׳איך לפעול?׳. היה לי ברור שאני צריכה להוסיף למעגל החברות שלי נשים באותו סטטוס כמו שלי. היה לי ברור שאני רוצה לצאת לדייטים. רוצה? לא בדיוק. נכון יותר לומר צריכה. לפחות כך חשבתי באותה תקופה.

מכאן התחיל מסע קצר של חודשיים, שנגמר ביום בו הכרתי את בן זוגי הנוכחי. הספיקה לי תקופה מאוד קצרה להבין מה אני רוצה: ׳אני רוצה זוגיות. אני רוצה אהבה ללא תנאי׳. תשאלו אותי: ׳יצאת מזוגיות לפני רגע? לאן את ממהרת?׳ — נכון, ובכל זאת אני רוצה זוגיות שתתאים לי.

בקורס תטא הילינג רשמתי ותיארתי לעצמי את הגבר שאני רוצה שיהיה בחיי. רציתי, אני והוא, שנהיה חברים, שתהיה אהבה ללא תנאי, שתהיה חמלה, שתהיה שמחה. כן, אני רוצה להיות שמחה בזוגיות שלי.

חודשיים אחרי שהכרתי את בן הזוג הנוכחי שלי, ידעתי כי מצאתי מי שיענה על הבקשות ברשימה שלי. אף שלא הכל היה מושלם — כך זה בחיים — והיו סוגיות כלכליות שהייתי צריכה להתמודד איתן. אבל הייתה שם אהבה מדהימה! ואני מודה לבורא עולם שנתן לי את התבונה, הבינה והכוח לא לחזור למקום הבטוח שלי בחיים, אלא לקחת את הסיכון וללכת בעקבות הלב, אל אהבה ללא תנאי.

והיו, כמובן, קולות הביקורת הפנימית שבאו מתוך הפחדים כדי  להזכיר לי כמה אני טועה. ׳מה נסגר אתך?׳, ׳למה את ממהרת?׳, ׳יש לך את כל הזמן שבעולם?׳ ׳למה לך להכניס ראש בריא למיטה חולה?׳ ועוד.

מה עזר לי לעבור תקופה זו? אמונה. כל יום אמרתי לעצמי: ׳בטי, הכל לטובתך, הכל עבורך׳. זכרו את המנטרה הזאת. היא תעזור לכם בחיים בכל מקום בו נמצא פחד. זכרו כי הניסיונות הקשים בחיים שלנו מגיעים אלינו דווקא במקומות בהם הכי קשה לנו.

הפחדים שלנו מאוד עקשניים. יש סוגים שונים של פחד: פחד מהצלחה, פחד מכישלון, פחד עקב טראומה ועוד. לפחדים יש גם תפקיד מאוד חשוב במנגנון ההגנה העצמית שלנו — הפחד בא להגן עלינו ולהתריע שמשהו עלול להשתבש. לכן יש לעבוד עם הפחדים. כי פחד בא ופחד הולך, ובכל מופע הוא משנה את צורתו, אבל תמיד הוא יהיה אותו פחד.

למרות שמצאתי אהבה, עדיין הייתי חייבת, מבחינתי, לשמור על רמת החיים שהייתי רגילה אליה – אני וילדיי. הייתי צריכה לבנות את העסק שלי, לבנות את עצמי כמטפלת גוף־נפש. 

השארתי את קורות החיים שלי בבית ספר אנקורי שבאשדוד כדי לעבוד שם בשעות הערב כמורה להיסטוריה, ללמד לבגרות. חשבתי שזה מתאים לי להשלמת הכנסה. יום אחד קיבלתי שיחה והוזמנתי לראיון עבודה. זה קרה כשהייתי בשיא הפחד שלי, בהתלבטות מה לעשות. האם זה בטוח עבורי להיות רק עצמאית?

הגעתי לראיון העבודה, ומנהלת בית הספר הציעה לי להיות מחנכת בכיתה י׳. ׳מה קורה כאן? איך אני חוזרת לאותו מקום שעזבתי מלפני שנים? איך אני בכלל חושבת על זה?׳

אבל אמרתי ׳כן!׳, אפשרתי לפחד שלי לנהל אותי ולהחליט בשמי, אפשרתי לפחד הכלכלי שלי להחזיר אותי למקום שהייתי בטוחה שעזבתי אותו לנצח. העיקר להחזיר את הוודאות לחיי ולהרגיש בטוחה.

היום אני מבינה שלא הייתה לי מספיק אמונה, כי במקום בו יש אמונה אין פחד. לא האמנתי שאני מסוגלת להרוויח מספיק כסף כעצמאית. לא האמנתי מספיק בעצמי כאישה עצמאית. היה לי ביטחון בעצמי כמורה! כאן היה המקום הבטוח שלי. כאן הרגשתי ודאות.

מהר מאוד הבנתי שעבודת החינוך גוזלת את כל זמני — אני לא יודעת לעשות חצי עבודה, אני מתמסרת לכל מה שאני עושה. התחייבתי לחנך וללמד וזה מה שעשיתי. זאת הייתה אחת השנים הקשות והמתסכלות שחוויתי מול עצמי, אף שהייתה לי תקשורת מדהימה עם התלמידים. משהו בי היה כבוי. הבנתי שאני זונחת את חלומי, זורקת את הייעוד לי לפח ולא מאפשרת לעצמי להיות מי שאני. להיות בייעוד שלי.

לבסוף ניגשתי אל המנהלת והסברתי לה שאני לא מוכנה לוותר על עצמי ועל הייעוד שלי. שאלתי אם ניתן להעסיק אותי רק יומיים בשבוע בבית הספר. באותו יום חזרתי הביתה שמחה ומאושרת על שהוצאתי זאת ממני ושאני חוזרת לקליניקה שלי באופן יותר אינטנסיבי.

עברו שבועות והתחלתי לשמוע קולות אחרים: ׳בטי, לעסק שלך מגיע את כל כולך׳, ׳אל תפחדי להיות שם׳, ׳זה הייעוד שלך׳, ׳זה מי שאת׳, ׳תאמיני בעצמך!׳, ׳את אישה עצמאית!!!׳

אני זוכרת את הרגע בו אמרתי לעצמי: ׳זהו!!! לא יומיים ולא יום! את עוזבת את בית הספר ואת משקיעה את עצמך בקליניקה שלך׳.  קבעתי פגישה נוספת עם מנהלת בית הספר והודעתי לה שאני לא חוזרת בשנה הבאה.

באותו הרגע חשתי שהחיים שלי עומדים להשתנות לטובה. הרגשתי את כוחו של בורא עולם בתוכי, מניע אותי, מחזק אותי, תומך בי, מעודד אותי ובעיקר מאמין בי.

איזו תחושה מדהימה זו התחושה של יציאה לדרך בברכת בורא עולם!