פרק מספר:
בנק שווייצרי/ אבי גולדברג
שמים אפורים ונמוכים נראו מבעד לחלונות רחבים המכוסים בווילונות משי לבנים כמעט שקופים. אור קלוש חדר מבעדם לחדר הישיבות גדול הממדים. דלת עץ כבדה מעוטרת בפיתוחים ורצפת העץ הכהה בלעו את קולות הדוברים. לוח שנה דיגיטלי ציין את התאריך 2 בנובמבר 2002 בספרות חשמליות.
ממול החלונות על הקיר הצבוע לבן בוהק, שמגעו חלק, היו תלויות יצירות אמנות של מיטב היוצרים המודרניים ברווחים מדויקים אחת מרעותה. דומה כי הן נבחרו בעיקר בגלל גודלן הזהה, שהוסיף לסימטריות ולתחושת הסדר ששררה בחדר. יצירותיהם של וסילי קנדינסקי, פול קליי, אלברטו ג'קומטי ו"שישה חללים וצלב" של סופי טאובר ארפ לא ערערו את תחושת הסדר החמור של האולם, אלא השלימו אותו. היצירות השתלבו בחלל שהוצגו בו והתפייסו עם האור הרך שליטף אותן ממקור נסתר בתקרה.
"האמנות מתמסרת בסופו של דבר לממון. הכסף תמיד יכול לפתות את האומן, תאוות הבצע מכניעה את היצירה, מרסנת ומבייתת אותה. כשמוצגת היצירה בסלון של בעל ההון או בחדר ישיבות של בנק, ניטלת ממנה האמונה הבוערת, הלהט, והיא תלויה שם כמו נצלבה או ככלב צייד שבוית," הרהר אוטו לינדהרד, מסיח את דעתו מדיווחו הממושך והחדגוני של דיטריך, מנהל מחלקת האשראי בבנק, בעוד מבטו מלטף את הציורים.
דיטריך היה הדובר האחרון לפני סיום הישיבה, וכדרכו האריך בדיבורו האטי וייסר את הנוכחים, שהיו מוכנים לצאת בכל רגע את חדר הישיבות הדחוס בהינתן האות לסיום הישיבה.
עיניו של אוטו שבו מהשוטטות האמנותית והתמקדו בפניו של דיטריך. פיו של הדובר נראה כצוהר זעיר בשער מצודה עתיקה; כחרך שדרכו מציץ שומר המצודה בעת ליל בעוברי אורח המבקשים להיכנס פנימה. הצוהר נפתח ונסגר לסירוגין באטיות, שולח ספרות, אחוזים, סטטיסטיקות ואומדנים ברצף מונוטוני. פני הדובר היו עגולות, לחייו סמוקות ומגולחות עד דק, ומצחו היה עטור נטיפי זיעה העומדים על בלימה כמאיימים לגלוש אל עיניו.
מבטו המשועמם של אוטו לינדהר שב ונדד אל פסלו של טינגלי, שהיה המוצב על כן מתכתי בפאתי האולם.
הוא לא הקשיב כלל לדבריו של דיטריך, התרכז בפסל המופשט וניסה לפענח את משמעות צורתו הסתומה. בוא הגיע למסקנה כי זהו עיט העט על טרפו. מדי שבוע מצא משמעות אחרת לפסל או ליצירת אמנות אחרת שבחדר, וכך היה מסיח את דעתו מהדיווחים הארכניים של הדירקטוריון.
אוטו היה זה שאישר את רכישת פרטי האמנות לאוסף הבית של הבנק. מעטים מהם הוצגו בחדר הישיבות ורובם הונחו בחדר הכספות. זה שנים רבות היה בונה את האוסף בלא סיוע של מומחים, אוצרים או יועצים. הוא הסתמך תמיד על חושיו, ולהפתעתם של מנהלי הבנק, שווי האוסף שנצבר במשך כעשרים שנה עלה על כל השקעה פיננסית שהבנק המליץ עליה ללקוחותיו. שמו של אוטו נודע לכל כמומחה לאמנות בת זמננו שכדאי להקשיב לדבריו.
שולחן חדר הישיבות היה עמוס בקבוקי מים מינרליים מקנטון אורי, מי סן פלגרינו ומי וישי וכוסות קפה מרוקנות. מאפרות גדושות בדלי סיגריות אנגליות וסיגרים שהובאו הבוקר והונחו על שולחן הישיבות מחנותו של רקס, ספק הסיגרים מפינת רחוב שווצנגסה. הספרות הזוהרות של השעון הדיגיטלי אותתו לנוכחים כי ישיבת ההנהלה השבועית של בנק "קרדי קנטונל" עומדת להסתיים.
ישיבות הנהלת הבנק התקיימו מידי יום שני בשעה 08:00 בדייקנות שווייצרית מסורתית חוץ מאשר בימי שני החלים בימי חג, שבהם שובת הבנק ממלאכתו. הישיבות נמשכו עד לצהרי היום בדיוק ונדונו בהן ענייני הבנק השוטפים. ניתנה בהן סקירה על ההתפתחויות בשווקים הפיננסים בשווייץ ובעולם. נמסרו עדכונים על שוק ההון והתפתחויות פוליטיות והשפעתן על שווקי הכספים. לקראת סיום הישיבה התקבלו החלטות לפעולה למשך השבוע הקרוב. יו"ר הבנק אוטו לינדהר הנחה כל אחד מהנוכחים בתחומו: הקצאות אשראי, עידוד מכשירי השקעה, השקעות באגרות חוב או בשווקי הון זרים.
דיטריך שטיימר סיכם, סיים את דבריו ולגם מים מוגזים. הוא סגר את כריכת הקלסר שממנו שאב את המידע, שלף מטפחת צחורה, קינח את מצחו והשיב את המטפחת לכיס מקטרונו בעודו יוצר משולש קטן ומיוזע.
הרדיאטורים פלטו חום נעים שהתפזר בחדר והעלה את עשן הסיגריות והסיגרים אל התקרה, שם התערבל העשן כשהוא נשאב למערכת האוורור הסמויה. הנוכחים נעו בחוסר סבלנות על כיסאות מסוגננים בעיצוב פונטי????? (גיל)[סגנון ריהוטשרווח ברוב המוסדות הבנקאיים בשנות החמישים ולא הוחלף בכיסאות חדשים יותר זה יובל שנים.
עיני הנוכחים היו נעוצות באוטו היו"ר בציפייה לדברי הסיכום, שהיו בדרך כלל קצרים וענייניים ואפשרו להם לשעוט בתוך דקות אל מחוץ לבנק, למסעדות המקומיות. שם היו סועדים את לבם בנקניקיות עסיסיות ולוגמים בירה צוננת אחרי ארבע שעות של דיונים משמימים.
המידע שהועבר בישיבות היה שגרתי והעדכונים היו יכולים להימסר להם על דף נייר אחד, אך מסורת הישיבות רבת השנים של הבנק, בניגוד לבנקים פרטיים אחרים בציריך, הצריכה טקסים ממושכים ודיון כמעט אוטומטי בסוגיות שגרתיות.
דעתו של אוטו הייתה מוסחת, והוא לא שם לב שדיטריך סיים את דבריו. חלפה דקה עד שהבחין שעיני הנוכחים נעוצות בו. הוא היה שקוע בדברים שעמד למסור למנהלים, דברים ששמע בישיבה שנכח בה בשבוע שעבר בברן.
הייתה זו ישיבה שהוא זומן אליה, כמו כל מנהלי הבנקים בשוויץ, בשיחה טלפונית קצרה. נאמר לו היכן להיות ומתי, בלא כל פירוט נוסף. כשהגיע ברכבת הבוקר לברן ידע כי מדובר בכינוס של איגוד הבנקים. כינוס לא רשמי שאינו מן המניין, ואין מדווחים עליו בכלי התקשורת. את הנאמר בו אין רושמים בפרוטוקול. ישיבות מהסוג הזה מתקיימות בעת משבר, כאשר אינטרס משותף מכתיב לבנקאים השווייצרים לשמור על סודיות. זו הזדמנות לעקוף את הפיקוח הרופף על תעשיית הבנקאות, אך יותר מכך - לעקוף את העיתונות ואת דעת הקהל.
מאות המשתתפים התכנסו באולם בדיוק בשעה שנקבעה, שמונה בבוקר. הם התפזרו כעבור שעתיים. המשתתפים, העומדים בראש תעשיית פיננסים מהגדולות בעולם ומנהלים מליארדי דולרים, התכנסו בחשאיות מרשימה מתוך כוונה להעלים מעיני הציבור את המתרחש בתוך תעשיית הכסף ולהימנע מלחצי רשויות הפיקוח של המדינה. החשאיות נדרשה גם כדי להעלים את המפגש מעיניהן הבולשות של מדינות זרות, ובעיקר ארה"ב והשוק המשותף, שקיום הבנקאות החשאית במדינת שעוני הקוקייה והשוקולד היא לצנינים בעיניהם.
* אבי גולדברג-סופר מתח
