לזכור ודבר לא לשכוח-ערב בבית יוסף באו.
ביום שני 29.10.12 נערך בבית ע"ש יוסף באו בתל אביב אירוע ספרותי בסימן זיכרון השואה: לזכור ודבר לא לשכוח. האחיות צלילה והדסה באו משמרות את זכרו של אביהן שתרם לבנייתה של השפה העברית, היה מחלוצי האנימציה והכרזות העבריות של הקולנוע בראשיתו, וכן סייע גם ל"מוסד" בזיוף מסמכים ודרכונים.
שושנה ויג הנחתה את האירוע ועמדה על חשיבות הזיכרון של השואה בתודעה הישראלית וגם ביצירה העברית. האחיות באו הציגו את ספרו של אביהן "שנות תרצ"ח", ספר מיוחד שבו סיפר על השואה בהומור, זו הייתה תפיסתו להציג גם את המאיים והקודר בחיים במבט הומוריסטי. הם הראו דרכון מזויף שעיצב אביהן כדי להימלט מן התופת הנאצית.
שושנה ויג ראיינה את דנה שוכמכר ואת יצחק פיינגולד, אביה. דנה סיפרה על ההתלבטות שלה כיוצרת מראשית דרכה על זהותה כדור שלישי לשואה, ועל המחויבות שלה לכתוב על השואה בדרכה שלה ולא על פי הסטנדרט הקיים בספרי זיכרון לשואה. היא סיפרה על הקשר המיוחד שנקשר בינה ובין סבתה הניצולה מן השואה ועל הדרך שעשתה את עולם היצירה. לדבריה, גם ספרה הבא יעסוק בשואה.
יצחק פיינגולד סיפר על החוויה המצמררת בהיותו ילד בשואה כשקלט שהוא התייתם מהוריו והם נלקחו להשמדה. הוא סיפר על נדודים כילד בודד בימי סגריר אלה ועל שהותו בבתי יתומים ובתי ילדים באירופה, עד שהגיע בגפו לארץ, כאן עשה מאמץ להיקלט בחוויה הישראלית ונשא לאשה את אנט טהר, יהודיה תוניסאית שעלתה אז לארץ. כך הקים משפחה שהיא כור היתוך ישראלי. בתו, המשוררת שושנה ויג קראה שיר על כור ההיתוך של משפחתה.
רחלי וולשטיין הנעימה בשירים מתוך ספרה של דנה שוכמכר שהיא הלחינה וגם שרה.
לסיום הערב, הרצה המשורר בלפור חקק, בעבר יו"ר אגודת הסופרים העברים. הוא תיאר את מקומה של השואה בזהות של היהודי הישראלי, ואת המתח המתמיד בין שואה וגבורה בזהותנו בהיותנו מחויבים לאתוס הגבורה שפיתחה ההנהגה הציונית. הוא הבחין בין גבורה פיזית לגבורה רוחנית, שגילו היהודים בשואה, וכן סיפר על החוויה של שתיקת העולם בימי השואה, שתיקה שאפשרה את ההשמדה בממדים כה מפלצתיים. שתיקה הן של מדינות המערב, שתיקה של עמי אירופה שסייעו בפועל להשמדה ושתיקה של האפיפיור פיוס ה-12.
הערב היה מרשים ומרגש והמוסיקה של רחלי וולשטיין תרמה לעוצמה ולחוויה של ערב איכותי זה.
