קין/ מיקי שמריה
קוששתי ענפים רבים, כדי שיספיקו לבעור זמן רב
וכדי שלא יהיה לאבי תירוץ לשלוח אותי להביא עוד ענפים.
קשרתי אותם בחבל ונשאתי אותם על גבי. וכשהגעתי למאהל
פרקתי אותם על האדמה הכבושה לפני האוהל.
הוצאתי פרוות עזים וכבשים ופרשתי אותם מסביב למדורה.
כדי שהרוח לא תסמא את עינינו בעשן,
יצרתי קשת של מצעים עם כיוון הרוח.
פרשתי עורות רבים יותר במקום שסבי אמור היה לשבת
ומעליהם הנחתי פרוות דב כבדה ועשירה,
שתשמור על חום גופו של סבי.
לעת זקנתו התלונן כי סובל הוא מהקור גם בערבים נעימים כערב זה.
אוהלנו היה פתוח לארבע רוחות השמים, סימן לקבלת אורחים.
סבי ליטף את ראשי וישב במקומו.
אמי הניחה לידו כד מים צוננים ובתוכם זרעי ריחן,
שתפחו ויצרו סביבם הילה סגלגלה.
נזכרתי בשיעור הראשון, שאמי לימדה אותי
לראות את אורם של הדברים.
היא לקחה זרע אחד של ריחן והניחה אותו בקערת מים.
התבונן בזרע". אמרה בקולה השקט.
הבטתי, הוא ניראה כמו חרק זעיר. לפתע הבחנתי,
כי צמחו לזרע השחור שערות דקיקות ושקופות,
המפיצות סביבם אור סגלגל. הבטתי באימי בשאלה. היא חייכה וענתה.
"כך ניראה האור המקיף של כל חי, צומח ודומם בעולמנו.
זה האור של הדברים. אם תתבונן באורם של הדברים, תראה אותם באור הנכון".
סבי כעכך בגרונו ואמר.
יש לנו אורחים".
הרמתי את ראשי כניעור מחלום.
חיפשתי סביב, אך לא ראיתי דבר. הוא חייך ואמר.
הבט הימה וצפה".
לא עברו רגעים מספר וראיתי דמויות אחדות פוסעות לקראתנו.
אבי יצא מהאוהל והלך לקראתם. הם החליפו ברכות - שלום.
הגברים ישבו על העורות והנערים על האדמה.
השיחה נסבה על מאורעות היום שחלף. הם דיברו בתנועות ידיים נרגשות.
הגברים הוציאו מאזוריהם זרעים, שורשים,
ירקות ופירות והניחו על המחצלת לפניהם, להם ולבני משפחותיהם.
ירק או פרי מיוחד, היה מושך את תשומת ליבם של האחרים
והיה מוצע לטעימה ולביקורת.
הטועם היה חוקר מהיכן הפרי, מאיזה אזור ואם יש שם עוד.
השיחות נסבו וקלחו על המרעה, על מחלות הצאן ועל עוד דברים,
בעוד הנערים השתובבו מסביב וצהלותיהם החרידו את האוויר.
סבי הידק את פרוות הדוב סביב כתפיו, לוגם מכד, וייצב את אופן ישיבתו.
לפעמים נישמע קול נפץ מהמדורה וגצים קפצו והתנפצו באוויר.
סבי כעכך בגרונו וזה סימן לרצונו לדבר.
קולות קריאה נשמעו באוויר, כולם התקבצו מסביב למדורה.
הנערים שכבו על הארץ, בחפשם תנוחה נוחה לגופם,
תוך כדי סילוק אבנים קטנות מתחתיהם.
הנשים שהסתובבו בשטח, חיש מצאו את מקומם ליד ילדיהן.
לתינוקות הפועים בבכי, חלצו האימהות שד, כאמצעי השתקה, הזנה והרדמה.
הילדים הקטנים הניחו את ראשיהם, על ירכי הוריהם או אחיהם הגדולים
והביטו אל הסב, בעיניים קרועות לרווחה.
השמים היו זרועים בכוכבים הקורצים בשמחה,
לקצב צרצור הצרצרים והצפרדעים.
הס הושלך סביב המדורה.
מתוך שקיק עור, משך אבי חופן זרעים כתושים והשליך אותם לאש.
עשן סמיך עלה מהמדורה ואפף אותנו בניחוח כבד ומתוק של קטורת.
כולם הרכינו את ראשיהם ונשמו מלא ריאותיהם.
כל אחד מרוכז היה בתפילה ובבקשה חרישית.
אבי ביקש מכולם להתרכז בריח הקטורת לנשום אותו ולעקוב אחריו בתוך הגוף.
לקחת שלוש נשימות עמוקות ולכוונו לבטן,
אחר כך לנשום שוב שלוש נשימות עמוקות לכיוון הריאות.
תנו למחשבות שלכם לזרום.
אל תתמקדו בהם ואל תנסו לעצור אותן.
הניחו להם לזרום מבלי להתמקד באף מחשבה.
עקבו אחר נשימותיכם וכוונו אותן לגב, לרגלים, לצוואר".
לאחר שכולם סיימו את התפילה, הבטנו בסבי,
אשר האריך בתרגילי הנשימה והיה מרוכז כולו, בתפילה חרישית ודוממת.
בדל ירח הביט בי ממרום, מישהו השליך כפיס עץ למדורה והקפיץ אותי ממקומי.
ניצוצות עפו מהמדורה, התנפצו באוויר ועל פני הקרקע.
סבי פשפש בקופסה המצופה עור ושלף ממנה דמות פסל קטנה,
שגודלה כאמה בערך.
פרצופה היה מחוטב היטב וזקן כיסה את פניה עד לחגורתה.
אפה היה ישר רחב גדול ובולט, כמשקיף על הסביבה.
הדמות החזיקה בידיה כינור ועוגב סבי כינה את הדמות
"יובל המורה הרוחני הגדול, מנחיל המוזיקה לבני אנוש".
כולם חזרו ומלמלו אחריו את שמו של המורה יובל מנחיל מוזיקה לאנושות.
לפני הרבה שנים, הרבה לפני המורה, יובל הגדול.
הרבה לפני המורה המנחיל את ידע הליטוש והכרייה של אוצרות האדמה,
אוצרות הנחושת והברזל".
תוך כדי כך הוציא עוד דמות פסל קטנה והציב אותה ליד הדמות הראשונה.
הדמות חגרה אזור עור.
הניפה בידה האחת מקבת ובידה השנייה החזיקה נחש נחושת.
למרגלותיה ניצב סדן ברזל גדול, אשר הסתיר את פלג גופה התחתון.
זקן פראי עיטר את פניה של הדמות, שריריה בלטו ונצצו לאור להבות המדורה.
שמה של הדמות, תובל קין" אמר הסב.
כולם מלמלו אחריו את השם "תובל קין", כהד לקולו של המספר.
כך המשיך להציב את הפסלים בשורה וכולנו ממלמלים ומשננים את שמותיהם ופועליהם.
בהוציאו את דמות הפסל האחרונה, רחש עבר בקהל המאזינים.
זאת הייתה דמות גדולה מיתר הפסלים.
ידה האחת של הדמות קומצת אגרוף מונפת אל על בתנופה,
כמפזרת חופן זרעים, אך גם כמתריסה כלפי האלוהות.
ידה השנייה מחזיקה בצרור גדול של ענפים,
מכוסי זרעים מסוגים שונים.
שערה וזקנה הארוכים, התבדרו ברוח.
פניה סימלו החלטה עיקשת.
גופה הערום סימל את הטוהר והשוויון בינה לבין בעלי החיים.
קין"לחשו כולם. עוד בטרם הזכיר סבי את שמה של הדמות.
קין עובד האדמה"אישר סבי.
"המנהיג הרוחני והמחוקק הראשון.
מצוותו של קין לדורי דורות, הייתה להקריב מנחה לאלוהות מכל מה שנאכל.
לפזר על גדות הנהרות במים ובאוויר את זרעי המאכלים שאכלנו.
זאת מנחתנו לאלוהות ולאימא אדמה.
הטקס הגדול של המנחה וההקרבה, היינו מבצעים לפני בוא הגשמים, בסוף הקיץ.
אך מידי יום ביומו לאחר האוכל, היו הנשים אוספות את שאריות הזרעים והאוכל
שנותרו ומשליכות אותם לאזור הקדוש.
כוהני השבט קידשו בכל שנה מקום אחר להקרבת המנחה.
גם את המים המרופשים שנותרו בבית, אסור היה לשפוך על הארץ.
אלא רק במקום המקודש.
כמו שנאמר, ואכלת ושבעת והותרת ובירכת את אלוהיך,
על כל מה שנתנה האדמה לך.
זאת הייתה מצוותו של קין לדור ודור.
בתקופה ההיא, לפני לידת קין, בני האדם והחיות לא אכלו בשר.
כי האלוהים ציווה עליהם לאכול את עשב השדה:
פירות, ירקות וזרעים בלבד.
החיות ובני האדם חיו בשלום איש בחברת רעהו וכולם ניזונו מן הטבע.
תקופה זאת הייתה תקופת העדן.
לא היה שקר ורמייה, לא היה אגו ורכושנות, לא היה טורף ולא היה נטרף.
כולם דיברו באמצעות מחשבותיהם, החי, הצומח והדומם.
הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים.
עד שבאה הקללה לעולם. ארורה האדמה בעבורך, קוץ ודרדר תצמיח לך.
הקללה הדהדה מקצה העולם ועד סופו וממשיכה להדהד עד היום הזה.
נגד קללה זאת, לא יכלו בני האדם לעשות מאומה.
הם חיו בסבל רב, ככל החי בעולם ורבים מהם מתו ברעב הגדול.
צחנת פגרי החיות ופגרי בני האדם עלתה השמימה.
לא ניתן היה להימלט מצחנה נוראית זו.
חום השמש היוקדת גבר מיום ליום,
הנחלים יבשו ובנהרות זרמו מים מעטים מאוד.
חלב האימהות יבש בשדיהן.
תחינת בני האדם והחי בעולם עלתה השמימה.
בני האדם והחיות החלו לנדוד ממקום למקום,
בחפשם ובלקטם ירק, פרי וזרעים, להשביע את רעבונם.
לילה אחד נוסף בשמים כוכב, אשר האיר וזהר באור יקרות.
הוא נע בשמים מקצה העולם ועד סופו, הלוך ושוב.
נטע תקווה בלב כל החי בעולם. תיקווה שאולי זה הסוף לקללה.
למחרת היום צל כבד העיב על השמש ובאמצע היום ירדה האפלה לעולם.
חרדה גדולה אחזה בבני האדם ובחיות,
אפילו הציפורים חזרו בחשש גדול לקניהן.
* מיקי שמריה- מורה רוחני, מנחה סדנאות בתחומי קלפי הטארוט והמיסטיקה. בעליה של תחנת הרדיו הרוחנית-"רדיו מיקי שמריה".
* מיקי שמריה- מורה רוחני, מנחה סדנאות בתחומי קלפי הטארוט והמיסטיקה. בעליה של תחנת הרדיו הרוחנית-"רדיו מיקי שמריה".
