בליינד ראנר 2049 , בימוי: דניס וילנב 163 דקות/ ראובן שבת 

סרט ההמשך של בליינד ראנר , בליינד ראנר 2049, מהווה החמצה גדולה. מול העוצמה הוירבאלית של הגרסה הראשונה, ,הבלתי נשכחת של רידלי סקוט, עם העולם העתידני, רווי הקונפילקטים של טכנולוגיה אנושית העולה על יוצריה ומהווה למעשה קללה בעבורם, מול אותו חזון אפוקליפטי של עולם מנוכר,המציג אורבניות צבעונית פוסט מודרנית, עקרה במהות הפנימית, מול המחאה העמוקה של הסרט הראשון, סרט ההמשך נופל בחיוורונו בהרבה.

אז מה כן יש שם במהלך 163 הדקות?

חיפושי זהויות, כפילות זהויות. חמדנות שמעבירה אנשים על דעתם, ניכור שמאמלל בני אדם ו"רפליקנטים". והריסון פורד אחד, משחק היטב, מלוטש שהופעתו הקצרה אכן מצילה את הסרט מבזיון.

אבל זה לא מספיק ואין די בכך בשביל להמחיש עד כמה גדול הפער בין יצירת המופת הקולונעית הראשונה מ1982 לבין האפוס המקרטע של שנת 2017, ומתוכו נקווה אכן שלא כך יהיו פני הדברים ב2049.