שיר:
אָבִי יִצְחָק גורג'י ע"ה/ שלמה שפירא
אָבִי הִדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת ק' - קו"ף (קוֹף/קוּף) - בִּדְבָרָיו.
הוּא הָיָה רוֹקֵחַ וְהַקּו"ף הָיְתָה מֻדְגֶּשֶׁת מֵאֶשְׁנַב עֲבוֹדָתוֹ בַּמִּשְׁפָּט:
"לְנַעֵר אֶת הבקקבוק לִפְנֵי הַשִּׁמּוּשׁ".
חוֹלִים אַשְׁכְּנַזִּים שֶׁהָיוּ עֲצוּבִים וְהִמְתִּינוּ לַתּוֹרֵם לְקַבֵּל תְּרוּפוֹת, צָחֲקוּ לַמַּשְׁמָע הַקּו"ף.
כְּתַב אָבִי בְּעִבְרִית הָיָה בִּכְתַב רשׁ"י
הַכְּתָב כִּכֵב בְּפִתְחוֹ שֶׁל כָּל סֵפֶר גַּם בַּעֲרָבִית, כִּי אָבִי אָהַב לִכְתֹּב הֶעָרוֹת עַל הַסְּפָרִים שֶׁקָּרָא אוֹתָם.
שְׂפָתוֹ הָיְתָה מְתֻבֶּלֶת בַּפִּתְגָּמִים בַּמְּשָׁלִים וּבַחֲרוּזִים
הַ- "אַלְלָה" שֶׁלּוֹ הָיָה נִשְׁמָע עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּיוֹם-יוֹם.
אֱלֹהִים בִּשְׁבִילוֹ הָיָה אַנְדַּרְטָה חַיָּה וּמְדַבֶּרֶת מוּל עֵינָיו
וְעֵינָיו דָּמְעוּ בִּשְׁעוֹת צָרָה.
כָּל הַשָּׁנִים הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְשׂוֹחֵחַ עִם הָאֱלֹהִים בְּאַרְבַּע עֵינַיִם
וֶאֱלֹהִים מְיַעֵץ לוֹ סוֹדוֹת חַיִּים.
הוּא אָהַב נְגִינָה, מֵיתְרֵי נְגִינָתוֹ מִזְמוֹר שַׁבְּתוֹת חַגִּים וּשְׂמָחוֹת וְהוּא כָּל-כָּךְ אָהַב אֶת בּוֹאָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת.
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְאָבִי שֶׁשָּׂם בְּנִי כִּשְׁמוֹ שֶׁל אָבִי.
