קצת אחרת: אלבומי החג - סוכות תשע"ח
שיר לוי – להתחיל מחדש
שיר לוי תמיד סיקרן אותי, בגלל הייחוס המשפחתי, הקול המיוחד ובעיקר כי עוד מהביצוע שלו ל"בית קפה קטן" (במקור: גידי שמור) נשמע היה שהוא עושה את הדברים קצת אחרת, מותח את גבולות הז'אנר הים תיכוני, ובכלל לא בטוח שהוא רוצה לשייך את עצמו לז'אנר מסוים אלא לעשות את הדבר שלו.
באלבום החדש "להתחיל מחדש" הוא נעזר בהרבה מאוד כותבים, מלחינים ומפיקים, אולי כדי להמציא את עצמו מחדש ואולי דווקא כדי למצוא את הלהיט הגדול באמת, זה שעדיין לא היה לו.
כל שיר באלבום נכתב והופק ע"י יוצרים אחרים, החל מתמיר צור שאחראי לעיבוד של בית הקפה הקטן ההוא, נדב אסולין שכותב גם לאביו (ישי לוי), עומר אדם ומשה פרץ, וגם כותבים צעירים יותר כמו סתיו בגר, תום גפן וסתיו שמש.
זה די יוצא דופן כשמדובר באלבום שלם, בד"כ יש מפיק או מלחין עיקרי ואכן מורגש שיש צבעים רבים באלבום הזה, אבל בזכות ההגשה המיוחדת ובחירת חומרים טובה, בעיקר בחציו השני והמיוחד יותר של האלבום עדיין יש קו מקשר בין השירים.
האלבום מתחיל בשיר הנושא המוצלח, פתיחה דרמטית של פסנתרים וגיטרות א-לה Coldplay כשבפזמון מגיעים גם דיסטורשן וסנייר עוצמתי, שיר רוק רך ואפקטיבי עם תיבול של אלקטרוניקה וסלסולים עדינים, חבל שלא מתח את הגבולות עוד קצת, תחושה שחזרה אצלי גם בהמשך.
השני "שוב אתה לבד" לא השאיר עלי רושם מיוחד. "דיזנגוף 30" תפור טוב יותר על מידותיו, לירון בן שמעון שאחראית על הלחן ועל המילים (יחד עם אלי פרץ ודן ברטוב) עשתה עבודה טובה, האזכור "פוליקר שורף לך את הלב" מוסיף לו גוון נוסטלגי שמורגש גם בשירה של שיר, כשה"אולטראס" נותנים לו את הטאץ' העדכני.
אחריו מגיעים "עד סוף העולם" החביב עם הפקה אלקטרונית עדינה וכינור אוריינטלי ו"תדליקי לי אור" שיר חפלות אופציונאלי שכנראה נכתב מתוך תקווה שינוגן ברחבות, אבל ההרגשה היא שזה לא המקום הנכון לו.
באמצע מגיע "הדמיון שלי" של דולב רם ופן חזות והאלבום מתחיל לעבור הילוך, שירת עצב-מתוק של שיר, יחד עם פסנתרים עדינים וגיטרות "סלייד" חשמליות שמקבלות טוויסט מזרחי קל בהמשך ולחן אפקטיבי עושים את העבודה.
"מבלי לומר מילה" לוקח את העצבות הזאת צעד אחד קדימה, ושיר נשמע משכנע ועוצמתי. בלדת רוק כולל "סולו צוקים" מסורתי ועיטורי עוד.
"לא מאמין באהבה" של דודו מתנה הוא שיר אולד סקול ים תיכוני עושי היטב, ו"בעיר שלך" הוא בלדה עצובה שהולמת את שיר, אבל הטקטס והלחן לא חזקים מספיק.
השיא מגיע עם הפינאלה: "נגן" הוא נראה השיר החזק באלבום. מלא רגש וכוונה בכל מילה, אלקטרוניקת Trip-Hop שמתעצמת עם כלי המיתר בפזמון וגם כלי נשיפה בהמשך. "יציאה מהקופסא" ומחויבות לז'אנר כלשהו, בדיוק מה שאני מחפש ואוהב אצל שיר.
"כוסות ריקות" ממשיך אותו היטב בכנות, העצב הופך להיות מתוק יותר – "מחפש טיפת שמחה בים של חושך". בדיוק כמו הבוזוקי והדרבוקות שנכנסות באיזשהו שלב. גם כאן יש שילוב נבון בין אלקטרוניקה וגיטרות לצליל מזרחי. מגיעה מילה טובה לסתיו שמש שאני מכיר ועוקב אחר ההתפתחות היפה שלה, סתיו אחראית על הלחן המוצלח וכתבה את המילים יחד עם איתן רמון.
בשירים האלה שיר מממש את הפוטנציאל הגלום בו, כשהוא מעז זה קורה, מאחל לו שימשיך בכיוון הזה.
לסיכום, אלבום טוב ומיוחד שיוצא מגבולות הז'אנר הים תיכוני ויכול לדבר לקהלים רבים.
שחר כהן
שי סול - "יש אור"
הפקה מוסיקלית - ג'יימס הילסדן
הדיסק נפתח בשיר כזה. "זה הזמן לפתוח את הלב, לקבל הכל כמו שהוא, יש המון דברים שנגמרים בי והדרך
מגלה שמסתתר שם, משהו חדש". הקצב מעביר את המאזין לסביבה המזרח- מערבית ולקולאז' המעניין שיוצרת שי סול באלבום הבכורה. שירים ברוח רוק ישראלי עם קמצוץ של השפעות פולקיות ופיוטיות בכתיבה.
בשיר הבא, היא כבר מדברת על האור הנכסף שמגיע מתוך החשיכה. ההפקה המוסיקלית של ג'יימס הילסדן, נותנת לה מרחב אישי ומעבירה אותה לרוק חסר מעצורים, אבל יש שם טוויסט. בתוך האווירה הסוערת, ג'יימס מוסיף שם ניחוח של בוזוקי. המנטרה של החיפוש תעבור גם בשיר הבא, "גג העולם", "יש פה חלום אחד ואני קטנה. העולם גדול ואני מנסה לגבור עליו, לפעמים הוא דורך עליי".
מדהים לראות את הדרך שעברה שי סול מהרגע שהתגלתה בכוכב הבא, עד לדרך העיקשת לחפש את הצליל הכי נכון בשבילה. איפה היא נשמעת יותר טבעית בעיניי? כשהיא מנגנת בגיטרה אקוסטית ושרה קטן, כמעט לעצמה. כמו בביצועים האקוסטיים שהיא העלתה מדי פעם לדף הפייסבוק שלה. מקרינה קסם אישי, רחוקה מרעש של הפקה גדולה ומחכה כשיבוא הזמן הנכון. "רגע לפני" שהכול קורה, אלבום של גילוי מופלא.
תומר פישר
משה נריה כורסיה - יותר מדי
עיבוד והפקה מוסיקלית – ראובן חיון
משה נריה כתב והלחין את כל שירי אלבום הבכורה שלו. לצד היותו מחנך בתיכון, הביא אלינו אלבום ביכורים עם רצועות שיש בהן חומר למחשבה. מרגיש כי היוצר במסע מוזיקלי משולב בפנימיות עמוקה רוחנית ששואלת שאלות.
ב" הכל זה אתה" מבקש משה נריה להיות כלי מושלם. ב"אותך מבקש" מתחבר לאמת שיש בה אהבה פשוטה, להיות גיטרה להתחבר אלייך דרך מוסיקה. בשיר הנושא "יותר מדי", חושף את ליבו ואת המסע הקשה של כל אמן יוצר הפועל באופן עצמאי.
שלא כשמו האלבום יותר מדי לא מוגזם מדי , הוא נעשה בטוב טעם, בעיבודים שיש בהם מחשבה על כל שיר ושיר.
לנריה יש אמירה, אין בה מסר אחד מובהק, מורגש כי היוצר יצא למסע שיש בו חיפוש אמתי של זהותו. עוד יבואו התשובות, בינתיים, נמתחים הקצוות בין הזרם המסורתי לעכשווי וזה בהחלט יוצר אצל המאזין עניין וסקרנות.
ארבעה סינגלים יצאו עד כה לתקשורת ביניהם הסינגל הקצבי הקיצי שאהבנו " שנזוז", "אותך מבקש ", "לא מבינה" והפייבוריט שלי באלבום "תציל אותי" כאן מביא נריה את עצמו בזהות מושלמת, עומק ועכשוויות.
בחירה נהדרת של מפיק השירה חיים פנירי, מגלה לנו באלבום את יכולות הביצוע הנהדרות של נריה.
אז אל תחשבו "יותר מדי" ותנו יד ליוצר מוכשר שעשה זאת בעצמו.
שפרה פרץ
ניר שרון – הירח
עיבוד והפקה: מאור עלוש, זיו זק ולירן פרידמן
את ניר שרון הכרתי במסגרת תכנית הרדיו שלי "בפנוכו" ברדיו סול ורדיו חוף אילת, הסינגל שלו "להתמקד" תפס לי את האוזן עוד בשידור ולכן גם כתבתי עליו במדור פרס נובל.
החלטתי להציע לו תכנית שלמה שתוקדש לאלבום שלו בתכנית האלבומים שלי אלבומלא, שהיא מקדש לכל אלבום מלא המשודר שם במלואו. כך שכבר שמעתי את אלבומו "ירח" מספר פעמים, לא בדיוק אלבום אלא E.P שכן מדובר בחמישה שירים.
זה לא אלבום שמח, כלומר לא יצאתי ממנו שמח אלא מהורהר, ניר במסע, כותב לעצמו פתקים לחיים ונקודות ציון שיעזרו לו ולנו המאזינים לתפוס שליטה על חיינו.
ניר לא זמר טבעי, לעיתים לא צריך להיות "זמריר" הפעם הרגשתי שזה מתחבר כי התחושה היא תחושת סיפור ומסע של הדובר עם עצמו ולא הפקה שנועדה למלא אצטדיון.
ה-EP נפתח בשיר "השביל" - כבר בשורה הראשונה ניר חושף ומציין "אין מה להסתיר" כלומר הוא בא לחשוף, את רגשותיו ומילותיו, השיר גרובי בבתים קצת וינטג' בגרוב. תחושת האפלוליות מאפיינת את ניר לאורך האלבום, אבל זה מבלבל כי האפלוליות הזו עטופה בגרוב, יש תנועה מלודית ורגשית. ניר מזכיר לנו לאורך השיר שהוא נפרד מהחברת הישנה, חשוב לו להדגיש זאת ולדעתי זו לא המחברת כי אם מניר ישן שהוא הכיר פעם בזמן אחר, עולם אחר.
אחריו מגיח "להתמקד" שהוא לטעמי השיר הכי מתקשר ומה שנקרא "רדיו מטיריאל" שעדיין מלא ברגש ועוצמה, זה שיר טוב מאוד שנע ברמה המוזיקלית בין דרגות ראשונה לשישית שמכניסות מתח תמידי והרבה עומק רגשי ליצירה הטובה ביותר באלבום, מסוג השירים שצריך לשמוע בנקודות צומת בחיים כדי להחליט לאן לפנות ולמה.
השיר הבא "לא בשבילי" נראה כנלקח מהשפעות ישירות של ברי סחרוף ופורטיס של תחילת שנות התשעים, גיטרות מגניבות ושירה עם דרייב אולי אפילו דיסטורשן ופה ניר כבר אומר לה (ולנו) שהיא לא בשבילו, קצת בכעס קצת באכזבה, הקשר הזה לא היה בריא ולא טוב, אפילו זיכרונות טובים אין לו המסכן.
"אל תפנה" שגם יצא כסינגל, יותר מפויס, רגוע, עטוף דיליי בגיטרות וגיטרה אקוסטית זורמת, השילוב בין אפקט המריחה לאורך השיר מרגיש כמו מחשבות פנימיות של הדובר לעצמו, אמרתי מסע לא? יש משהו תמים בלחן, אני מוכן להמר שניר כתב את השיר בלילה על גיטרה אקוסטית במיטה.
השיר "הירח" הסוגר את המיני אלבום נפתח בהצהרת כוונות של רוק ישראלי משנות ה – 90, תחושת ה – HALF TIME זורמת יפה, ניר הפעם יותר מהורהר בטקסט, זה לא שיר שמח, לא המילים, לא הלחן ולא ההפקה, תחושת סוף, שלאט לאט עם התקדמות השיר מתפוצצת אבל לא באמת עד הסוף רק עד נקודת רתיחה, כינורות מתפזרים ומעברי תופים על הטמטמים עד לסיום הרגוע של ניר עם עצמו הנפרד מאתנו עד הפעם הבאה.
עמרי נובל
מאת: צוות מדור מוזיקה בכיוון הרוח
עורך מדור מוזיקה: שחר כהן. לפניות/תגובות - https://www.facebook.com/shahar.music
