צילום: רלי ספטי מועלם 
צילום וידאו: ניסים ברדה 
אירוע על מוסר ויצירה – ה28.9.2017/ בלפור מור

לקראת יום הכיפורים התכנסנו לערב מיוחד של האתר "בכיוון הרוח" שדן בנושא מוסר ויצירה.הערב התקיים בספריה המרכזית בקרית אונו.

הערב סיפק היבטים מגוונים בהקשרים של מוסר ויצירה:

 ההונאה העצמית שבתהליך הכתיבה. " מיטב השיר כזבו" האמנם כך או שמא לא?

החלום ושברו , ומה משמעותה של אחריות.

האם יצירה יכולה להיות מוסרית או לא מוסרית?

דילמות מוסריות בין אדם לחברו.

האיזון בין הצורך לרצות את דור ההורים שעבר את השואה לבין הצורך להיות אתה ואיך זה משפיע על היצירה.

מה בין אהבה לאובססיה?

אורח הכבוד של הערב היה המשורר יחיאל חזק שהקריא משיריו,פירט את מקורות יצירתו,והשפעת נפילתו של אחיו בארי חזק במלחמת יום הכיפורים. על מה קוללנו תהה יחיאל חזק בשירו.

עַל מַה קֻּלַּלְנוּ,

הַאִם גַּם אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵף לְהֶסְדֵּר

הַשְׁהָיַת הַפְּצוּעִים שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה אִרְגְּנָה לָנוּ?

הַאִם נִהְיֶה עֲרוּכִים בְּמִשְׁכָּב 

בֵּין הָאֲבָנִים הַזְּרוּעוֹת בַּמֶּרְחָב

לִצְלִילֵי הַפְּצָעִים הַמְּלַבְלְבִים

וְלִשְׁמֹר אֶת דִּמּוּמֵנוּ שֶׁוִּתֵּר 

עַל הַכֹּחַ לְהַגְלִיד אֵי-פַּעַם?

אִם זֶה כָּכָה 

וְהַכֹּל בֶּאֱמֶת הָיָה כָּזֶה

אָז גַּם הַקְּלָלָה תָּמוּת אִתָּנוּ

וְיִשָּׁאֵר עוֹלָם מְנֹעָר מִמֶּנָּה

שֶׁיְּוַתֵּר עָלֶיהָ וְעַל מַה שֶּׁקָּדַם לָהּ

חֲטָאִים וֶאֱמוּנָה גַּם יַחַד –

חיים ספטי סקר בפנינו היבטים מוסריים ביצירות קלסיות ישראליות ועולמיות החל מאנטיגונה של סופוקלס,צ'כוב ועד ל א.ב יהושוע.

חיים תהה על  החלום ושברו כפי שמשתקף בשירו "במגילת העצמאות" ואיך הוא לוקח אחריות בשיר שנכתב  מיד לאחר מכן " מבין חרכי נפשך"

בִּמְגִלַּת הָעַצְמָאוּת סוֹבְבִים הַחֵלְכָּאִים וְהַנִּדְכָּאִים

הַמֻּדָּרִים וְהָעֲלוּבִים, הַמְקֻפָּחִים וְהַנְּתוּנִים בִּמְצוּקָה,

הַמֻּשְׁלָכִים לְעֵת זִקְנָה, לְעֵת נָכוּת, לְעֵת מַחֲלַת נֶפֶשׁ, לְעֵת מַחֲלָה קָשָׁה,

הַמְנֻצָּלִים וְהָעֲשׁוּקִים בַּעֲבוֹדָתָם,

הָעֲגוּנוֹת וּמְנוּעֵי הַחִתּוּן,

עוֹבְדִים זָרִים הַמָּעֳסָקִים בִּתְנָאֵי חֶרְפָּה,

בּוֹחֲנִים אֶת הַמִּלִּים הַגְּבוֹהוֹת

שׁוֹאֲלִים עַצְמָם מָה הוּא מוּסַר הַנְּבִיאִים, חֲזוֹנָם,

מָה הֵם הַצֶּדֶק, שִׁוְיוֹן הַזְּכֻיּוֹת הַחֶבְרָתִי בְּלִי הֶבְדֵּל דַּת, גֶּזַע וּמִין

שֶׁמָּא אֵינָם נְהִירִים לָהֶם

שֶׁמָּא הֵם טוֹעִים

לִבָּם אֵינוֹ גַּס בָּהּ, בַּמְּגִלָּה הַמְקֻדֶּשֶׁת, בַּמְּגִלָּה הַנַּעֲלָה וְהַגְּדוֹלָה הַהִיא,

אַךְ־שׁוֹאֲלִים הֵם עַצְמָם מַדּוּעַ מֻפְלִים הֵם מִלְּפָנֶיהָ,

בַּחֶבְרָה שֶׁהָיְתָה לְאָנוֹכִית, לִשְׁוַת נֶפֶשׁ לְסִבְלוֹתֵיהֶם, לְאַכְזָרִית,

הַסּוֹגֶדֶת לֶאֱלִילֵי הַכֶּסֶף, הַמִּשְׁתַּחֲוָה בְּעִוָּרוֹן לְעֶגְלֵי הַכַּלְכָּלָה הַחֲדָשָׁה,

מַדּוּעַ מֻרְחָקִים הֵם מִנִּדְבַת רוּחָהּ, מִגַּדְלוּת נַפְשָׁהּ

מַדּוּעַ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת דַּעְתָּהּ עֲלֵיהֶם

הַמְּגִלָּה

יוסף כהן אלרן התלבט איתנו  בדילמות מוסריות בין אדם לחברו,לזוגתו ,למשפחתו ובכלל שעולות בספריו ובשיריו. הוא המחיש לנו זאת יפה מאוד  בקטע מתוך ספרו "שמועות על אושר"

מלכהידידתי
קיבלתי את מכתבך ואני עונה מיד, כי בשאלתך גרמת לי לחשוב, ואני רושם לך את המחשבות שלי. את כותבת שמצאת בי נשמה תאומה, אבל איפה מקומם של בני הזוג שלנו? על זה את לא כותבת. ואז את שואלת אותי על עצם ההתכתבות שלנו, ואם זו נחשבת בגידה. "

כבנות הדור השני לשואה שיתפו אותנו אילנה וייזר-סנש ואורנה וייס במשמעויות  הקשר המיחד עם הוריהן. הקשר ביניהן, ההשפעה וההדהוד הקיים בין יצירותיהן.השיר "אמא בת" המחיש זאת.

ְּ

באַלֶנְבִּי סָפַרְתִּי אֶת הַבָּלָטוֹת,

דָּרַכְתִּי רַק עַל הַחֲרִיצִים.

"אַבָּא שֶׁלָּךְ שָׁמַר עָלַי", אָמְרָה.

הִיא לֹא אָמְרָה "וְאַתְּ לֹא!"

אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי.

— "אֵיךְ שָׁמַר, אִמָּא?"

— "הִגִּיעַ תָּמִיד בַּזְּמַן,

הִבִּיט בִּי בְּעֵינַייִם מְלֵאוֹת אַהֲבָה,

בָּכָה כְּשֶׁהָיִיתִי עֲצוּבָה,

הִסְתּוֹבֵב אִתִּי שָׁעוֹת לְחַפֵּשׂ לִי מְעִיל,

מָצָא, הִלְבִּישׁ, כִּפְתֵּר.

הִתְבּוֹנַנּוּ יַחַד בַּמַּרְאָה."

הַנֵּיאוֹן גָּסַס בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה,

חֹשֶׁךְ כִּסָּה אֶת הָעִיר וְאוֹתִי

אורנה המחישה את אובדנו של ינאי בעלה בפיגוע הטרור במייק פלייס בשירה על ינאי(קטע מהשיר)

כְּמוֹ הוֹמְלֶסִית בָּרְחוֹבוֹת

גּוֹרֶרֶת אֶת עֶגְלָתָהּ הָרֵיקָה,

לֹא מוֹצֵאת דָּבָר.

הַאִם פֹּה מוּל הַפִיקוּס הֶחְזִיקוּ יָדַייִם?

הַאִם שָׁם עַל הַסַּפְסָל הִתְנַשְּׁקוּ?

פַּחֵי הָעִיר רֵיקִים מִזּיִכְרוֹנוֹת,

חֲתוּלִים מוֹרְטִים אֶת פַּרְווָתָם בְּאַכְזָבָה

הָרְחוֹב זָר, כְּמוֹ לֹא הָיוּ פֹּה מֵעוֹלָם.

כְּבָר לַיְלָה, שְׁעַת הַצִּרְצָרִים, הַפְּחָדִים, הַחֲלוֹמוֹת.

הִיא לְבַדָּהּ הוֹלֶכֶת. הָאֲווִיר פָּגִיעַ, קַשּׁוּב.

אֵין לָהּ בַּיִת,

רַק מִטָּה בְּגֹדֶל שֶׁל עִיר

בָּהּ תִּישַׁן גַּם הַלַּיְלָה

בִּלְעָדָיו.

אילנה הסבירה מה גרם לה לכתוב על אובססיה ואהבה בספרה "על בהונות"

"כחצי שנה אחרי הפרידה מגדעון הבחינה שהיא קשובה יותר ויותר

לקולות הרחוב, לרחשי הגוף, לרעשים העמומים מדירות סמוכות,

ואפילו לצלילים שהפיקו המכשירים החשמליים בדירתה. לא פעם

מצאה את עצמה משוטטת באישון ליל על בהונות בין החדרים,

משוכנעת שאוריאל אורב לה בפינה אפלה"

צדוק עלון דיבר עלשלוש מכשלות שעלולות להפוך יצירה ל"לא מוסרית":

מכשלה ראשונה -- ההתייהרות. לפעמים כשאנו שולטים בשפה אנו עלולים להרגיש הרגשת שליטה שיכולה חלילה לעורר בנו התייהרות על המציאות.

מכשלה שנייה -- הזיוף. לעיתים יש בנו נטייה לנהות אחר השפה ופחות אחר מה שבאמת היינו רוצים להביע; הכותב יכול להתפתות ולעסוק יותר ביופי הגלום במילים ובצירופיהן ופחות במה שהם אמורים לבטא.

המכשלה השלישית היא "ההצטדקות האישית" -- לפעמים יש נטייה לכותב שבמהותה נועדה יותר להסביר לעצמו את המצב הנפשי ומורכבותו. ומשעה שאתה עושה כן יש לך תחושה של סיפוק.

המחיש זאת היטב בשירו "כסות"

בְּבוֹאִי לִכְתֹּב שִׁיר

אֲנִי נִזְהָר מִנְּטִיָּה שֶׁבִּי

לְהִתְפַּעֵל מִקִּיּוּמָם שֶׁל מִלִּים

וְצֵרוּפֵי מִלִּים

שֶׁמָּא תּוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוֹלָל.

לְפִיכָךְ אֵינֶנִּי מִתְפַּעֵל בּוֹ.

בְּבוֹאִי לִכְתֹּב שִׁיר

אֲנִי נַעֲנֶה לְבַקָּשָׁתוֹ

לְרַכֵּז סְבִיבוֹ מִן הַמֶּרְחָב אֶת הַתַּמְצִית

(הוֹ הָרַגְלַיִם הַמְבַקְּשׁוֹת לְהַשִּׁיל מֵעַצְמָן אֶת כְּסוּתָן)

וְאֵינִי נַעֲנֶה לִתְבִיעָתוֹ

לְהִתְפָּאֵר בִּלְבוּשׁוֹ

שחר כהן ריגש אותנו בשיריו וגבריאלה מורז הציגה בדרכה ההומוריסטית והמיוחדת את הניגוד בין מוסר ליצירה.

הנחה בלפור מור.