ספסל ריק / ליאורה בן יצחק

לאמי ז"ל

מִתּוֹךְ סַפְסָל רֵיק בַּגַּן,

עוֹטֶפֶת אוֹתָךְ הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֶפְשָׁר,

לְעוֹד קְצָת, לְנְקֵּה שֶׁלִּי

מַתִּירָה שְׂעָרֵךְ בְּרוֹנְזָה, תַּלְתַּלִים תַּלְתַּלִים

שֶׁאֵינָם דּוֹהִים.

נָבִיא כְּבַד-פֶּה מַבְעִיר סְּנֶה בְּפִיךְ

וַאֲנִי מְלַטֶּפֶת פָּנִים כָּבִים לְמוּלִי.

אַתְּ חוֹלֶמֶת עַל פְּרַאג,

מְקוֹמוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקַּרְתִּי

צָפִים בְּשָׁחֹר לָבָן.

(מתוך "עיר פנימית", אבן חושן 2012)