ע ל ס פ ר ש י ר י ה ש ל מ י כ ל פ י ר נ י, "ע ר ב ש ל י ו ם "

זה עתה הופיע ספר שיריה של מיכל פירני בת חדרה, "ערב של יום" המחברת הייתה חניכת "השומר הצעיר", הייתה בנח"ל בקיבוץ געתון. בעלת תואר ראשון בחינוך אם לשלושה ילדים. השתתפה בסדנאות שירה שונות ובוגרת בית הספר לשירה של הליקון.

במדור הראשון של הקובץ בולטים בנוכחותם שמות הפעולה. שמות הפעולה הללו מביעים משאלות או כיסופים. למשל בשיר "לצמוח בעיוורון" מופיעים תשעה שמות פעולה באחת עשרה שורות קצרצרות. המחברת נוטה לכתוב שורות קצרצרות. השירים מבטאים רצון להיפתח אל העולם. לנוע, לסמוך, להריח, למשש, להיסחף ,לחוש, לצמוח, ובשיר אחר להיות כמו ניצן סגור , להיפתח אל האור. ובשיר נוסף לנגוס באדום, לטעום מהפרי הלוהט,, לחיות במלוא מובן המילה. הכיסופים הללו מבטאים גם גישה חיובית של אמירת הן לחיים ולקיום ולא תחושה של בדידות או ניכור. השירים כתובים בלשון ההווה, שהוא זמן ההתרחשות של השיר הלירי, כאן ועכשיו. הכיסופים נגלים לעין הקורא כבר מן השיר הראשון, "בלילות יוצאת משבלולי גופי".. הפעולות הללו, המתוארות ברצף, מבטאות משיכה אל מחוזות רחוקים.. השיר, "הים הזועף", איננו שיר טבע. יחש בו התבוננות לירית. תחושות שמולידים בה הטבע והאדם. תחושות של געגועים, שהם, למעשה, כיסופים. השיר, "עוגיות המזל", החותם את המדור הראשון והמופיע גם על גב הכריכה מבטא הלך רוח דטרמיניסטי שלפיו הכול נקבע מראש.

בשער השני של הקובץ בולט ת נוכחותו של הזמן. הזמן זורם כנהר.האישה שוחה בנהר של זמן. הזמן הנסוג לאחור במהלך עונות הקיץ כאשר הדגש באחד השירים הוא על אביב וראשיתו של הקיץ.. אותו אדם הנעלם מעונה לעונה ומשתנה משנה לשנה. פעולותיו של הזמן בנו, האנשים.. זיכרון של נגיעה. הזמן נוכח במדור זה במישרין או בעקיפין במלוא עוצמתו.

בשער השלישי בולט התיאור המתומצת של האביב, לא כחג של התפרצות דווקא, אלא על פי הצבעים והרוח המפיצה את ריח הפריחה. תיאור מתומצת ומאופק. הקיץ המתואר בשיר אחר הוא קיץ של מלחמה בצפון.קיץ שיש בו דריכות וגם אי בהירות בשל אותה מלחמה. בשיר אחר מתוארת שעת בין הערביים כזמן של סוד וכמיהה.. ניכרת בשירי מדור זה היכולת לכתוב בצורה גבישית ומזוקקת על נושאים שגרתיים כביכול.

בשירי השער הרביעי ניכר שוב כוחם של הזמן והגעגועים. הר מירון מעורר זיכרונות, געגועים ותובנות.וגם המקום השיר שאחריו. שני שירים אלה הם דיאלוג וקריאה להיזכרות. גוף ראשון רבים המתבטא במילים כמו חשבנו, האזנו, הבנו, ישבנו. . שיר אחר מתאר באורח ציורי שכונה בירושלים. השיר על הסחנה קשוב לקולות ולפרטים קטנים שקולטות העיניים.. שירים אחרים מבטאים משהו מן האקזוטיות של הנוף. השיר, "עם חלוף הזמנים", מתאר את הזמן מזווית ראייה של דחיסות, של משימות האם לאורך גידול הילדים.. השיר "שעת הצלילה", מתאר רגע מסוים ספציפי מאוד ואת בדממה שבו.

בשער החמישי בולט תיאורם של נופים רחוקים, התבוננות בדיילת במטוס, טוסקנה , השמש, חלקת הגפנים, הגעגוע שהיא מעוררת. כנסייה איטלקית המעוררת זיכרון של יהודים שברחו במלחמה או

התחבאו בכנסיות. . השיר "אסיזי" המתאר בתמציתיות את הקדושה והשקט ומרמז על פרנציסקוס הקדוש.. השיר על סיינה המעורר זיכרונות היסטוריים ומצייר יפה את העיר ואווירתה. השיר, "אנו ההיסטוריה", המבטא את תחושת האנחנו ותחושת הרצף של הזמן.נכתב בהשארת מונטאלה, משורר איטלקי חתן פרס נובל.. ותורגם מאיטלקית ע"י ויטוריו חיים לוצאטי ומיכל פירני שיר הפרישה מן הנופים האיטלקיים והשיר האחרון בקובץ, המבטא

שוב משאלות ברצף של שמות פעולה. שיר של פרידה ממקומות.

יואב איתמר ערך את הקובץ. רפי וייכרט סייע בעצות. ספר נאה שיצא בהוצאת המחברת וראוי

להוצאה רשמית.