צילום: הרצל חקק 
אירוע שירה פרסית בסימן סליחות- הזמרת ז'נט יהודיאן  / בלפור חקק

במוצאי שבת בימי אלול אלו התקיים אירוע שכולו פיוט ברוח של אהבה למורשת וגעגועים לירושלים של פעם. האירוע (היום קוראים לזה 'אירוע אתני') התקיים  בגינת בית פרטי בשכונת מלחה בירושלים, מלווה בכיבוד אתני-פרסי עשיר במיוחד.

ז'נט יהודיאן הופיעה עם הרכב מוסיקלי של כלי נגינה עתיקים מן התרבות המסורתית: עוד, קאנון, סיטאר. היא נצר למשפחה של חזנים ופייטנים, אביה עזיז היה פייטן וזמר ידוע והוא הוריש לה ולאחיה קמי את היכולות המוזיקליות  ואת מינעד הצלילים שלו, הכולל מוו'אלים מרגשים וסלסולים וירטואוזים.

ז'נט סיפרה לקהל הרב (שהיה רובו ככולו קהל של יוצאי פרס- איראן) שהיא רואה באירוע שלה מחווה למורשת שקיבלה, חזרה לשורשים. "עלינו לפתוח מקום בלב", אמרה, " להיות נדיבים לעצמנו וגם לזולת". היא שרה בסולם אספהאן, סולם עתיק של המוזיקה הערבית.

היא פתחה בשיר "אגדלך אלוהיי כל נשמה" של ר' אברהם אבן עזרא, ממש כפייטנית מן המניין...

אֲגַדֶּלְךָ אֱלֹהֵי כָל נְשָׁמָה וְאוֹדֶךָ בְּרָב פַּחַד וְאֵימָה

בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלָךְ צוּר לְרוֹמֵם לְךָ אֶכְרַע וְאָכֹף רֹאשׁ וְקוֹמָה

רְקִיעֵי רוֹם הֲלֹא נָטָה בְמִבְטָא וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקוֹר אֶת סוֹד יְצָרוֹ וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֶדְמָה וְיָמָּה?

מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹל בְּחָכְמָה

וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא        

 אח כך עשתה צעד נועז יותר. היא שרה מתוך הזוהר את 'פתיחת אליהו', טקסט קשה ואזוטרי שנועד ליודעי ח"ן בלבד, כולו כתוב בארמית. אביה שר זאת והיא ירשה מסורת זאת ממנו. היא ביצעה קטע זה בהופעת בכורה. מעולם לא ביצעה זאת בעבר.

הנה קטע מן התפילה המיסטית 'פתיחת אליהו':

פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר:

רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון.

הקהל נשבה בקסמה כשהיא שרה שירים פרסיים מתוך תרבות אתנית זאת, והקהל נסחף לא פעם ושר איתה. כךהשיר 'מי זה דופק בדלת', שיר פרסי שמוכר ליהודים ממוצא פרסי-איראני. ויש שילוב מקורי יותר: כך השיר ' אשריכם ישראל' , שמושר גם בעדות אחרות (ואני מכיר זאת בנוסח המקובל אצל יהודי עיראק- בגדד), היא שרה אותו בגרסה אתנית מעניינת שבה משולבות שורות בעברית ופרסית יחד לאורך כל הפיוט.

בין השירים סיפרה ז'נט יהודיאן על הרדיפות הרבות שסבלה קהילת יהודי פרס- איראן במשך הדורות. לדבריה, השיר 'אשריכם ישראל' היה סוג של שירה חתרנית, שיהודים שרו כדי לחזק את עצמם ולומר לעצמם כל הזמן: 'אמנם הגויים שולטים בנו עכשיו, אך אין כמו עם ישראל, אשרי העם הזה! ' קהילות טהרן ואספהאן נרדפו, וקהילת טבריז הושמדה במאה ה-19.

כאשה שמגלָה הֶעזה בכך שהיא שרה פיוטי חזנות (הנחשבים למגרש של גברים בלבד בעולם המסורתי), היא סיפרה שבילדותה אמרו לה "אל תרימי ראש", גם כרמז לפחד מן החֶברה הגויית, וגם  על היותה אשה.

ז'נט שרה את הפיוט הידוע "אל רם חסין יה" וגן פיוט של משורר יהודי מכורדיסטן דניאל אברהמי. היהודים שימרו מסורות קדומות מאז חורבן בית ראשון. היהודים הראשונים הגיעו לפרס בגלות נבוכדנצאר ושימרו זיכרון של דורות. הערב כולו היה מרגש מאוד, שילוב של פיוטים בעברית ושל שירים עממיים פרסיים, שהקהל שהגיע הכיר כגרסא דינקותא.

בעידן הישראלי של קיבוץ כל הגלויות בדורנו, יש מקום לאירועי תרבות ייחודיים גם של יוצאי אירופה וגם של התרבויות מארצות האסלאם, עד שתיווצר תרבות ישראלית משותפת לכולנו, שתטמיע בתוכה גם יסודות מן התרבויות הייחודיות של הקהילות השונות.