בסד

פרשות ניצבים וילך/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

שתי הפרשות הללו הנקראות בשבת שלפני ראש השנה הינן בעלות משמעות רוחנית מיוחדת

המתייחסת למושג הקרוי "אחדות". מהי "אחדות"? האחדות היא אחדות בין הקדוש ברוך הוא עם

ישראל והתורה הקדושה. הפרשות מסבירות כי אחדות עם ישראל מקורה רוחני, מן הקדוש ברוך הוא

ותכליתה היא עבודת השם בלבד בשמירת התורה וקיום המצוות. מכאן, כי עם ישראל מאוחד רק

כאשר הוא עובד את עבודת השם. עוד עולה מן הפרשות ,כי אחדות רוחנית זו הינה אחדות

שתחילתה בדורות שהתקיימו עוד לפני יציאת מצריים, וכי היא תמשיך ותתקיים לאורך כל הדורות.

בהתאמה לפרשות אלה בתורה הקדושה, תפילות ראש השנה רובן ככולן, עוסקות בהמלכת הקדוש

ברוך הוא על עם ישראל, שכן עם ישראל מאוחד רק כאשר הוא מקבל עליו את מלכות השם ,ועושה

את עבודת השם בשמירת התורה ובקיום המצוות. משנמצא עם ישראל באחדות עם השם ועם

התורה – נמצא הכל באחדות.

פרשת נצבים

אחדות העם לשם קיום ברית הקודש בתורה

פרשת נצבים פותחת בחזרה על תנאי קיום הברית הנצחית הכרותה בין השם ועם ישראל בתורה.

אמנם הברית בין השם ועם ישראל, כבר נכרתה במעמד הר סיני, ותנאיה הידועים כתובים בתורה.

כמו כן, ברית קודש זו בין השם ועם ישראל נכרתה, פעם אחת לכל הדורות. אולם, דווקא החזרה

בפרשת נצבים על תנאי ברית הקודש, מביאה למודעות הקורא בפרשה היבט מיוחד והכרחי לקיום

הברית : אחדות העם הנבחר בקדושה. ציוויי הפרשה מבהירים, כי לא ניתן להיות עם נבדל ולקיים

את ברית הקדושה עם השם, אלא כאשר כל העם נמצא באחדות. וכך נפתחת הפרשה: "אתם נצבים

היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשי שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר

בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך

היום" )דברים כט' ט' – יא'(.פ סוק ט' מונה לכתחילה רק את ראשי השבטים, הזקנים והשוטרים,

באשר רק הם בבחינת "כל איש ישראל". רק בפסוק הבא נמנים גם הנשים, הטף והגרים. הכתוב

מונה את עם ישראל, במעמד חידוש תנאי הברית, בשתי פעימות. הוא מדרג את מקיימי הברית בין

השם ועם ישראל על פי דרגת חשיבותם, ויש לכך משמעות מיוחדת. כל הנמנים בתחילת פסוק ט' הם

כולם כאחד "כל איש ישראל": מחויבותם של ראשי השבטים הזקנים והשוטרים לקיום הברית עם

השם מודגשת תחילה, כתיקון לחטאם של הגברים בחטא העגל. הקדוש ברוך הוא מזכיר בכך

לגברים כי עליהם להיזהר מלחטוא בעבודה זרה בשנית. ליתר הנמנים בין הניצבים, מעמד שונה, אם

כי מחויבותם לקיום u1492 הברית שרירה וקיימת . גם הגרים שהסתפחו לעם ישראל מחויבים בקיום הברית

עם השם. אותם גרים שהצטרפו לעם ישראל ביציאתו ממצרים ובהמשך הסיתו אותו לחטוא בחטא

העגל, צריכים עתה לתקן את מעשיהם ולסייע לעם ישראל לקיים את ברית הקודש עם השם. בדיוק

לשם כך קיבלו הגרים את מעמדם כחוטבי העצים ושואבי המים של עם ישראל.

מעמד חידוש הברית בפרשת ניצבים שונה ממעמד הר סיני. במעמד הר סיני העם כולו כאיש אחד

עמד נפעם ונרגש אל מול ההר, כאשר השם התגלה בהתגלות אלוקית חד פעמית נשגבת, כאל אחד

כל יכול. מעמד הר סיני הדגיש את המקור הרוחני לאחדות עם ישראל, הוא הקדוש ברוך הוא, שבחר

את עם ישראל לעם סגולה, ונתן לו את התורה הקדושה משמים. במעמד הר סיני הברית היתה ברית

שהוכתבה על ידי השם, וכדברי המדרש הברית נכפתה עם על ישראל "הר כגיגית" . התורה ניתנה

לעם ישראל בלוחות הברית שהובאו על ידי משה מהר סיני, וכל העם כולו כאיש אחד ענה "נעשה

ונשמע". בפרשת נצבים לעומת זאת , מחודשים תנאי הברית על סף הכניסה של עם ישראל לארץ

ישראל, לא משמים, אלא דווקא מתוך שורש קיום הברית בעולם הזה כלומר: עתה מדובר בהתחייבות

מלתתא של עם ישראל לקיום הברית. כך, למרות השונות הרבה המתקיימת בין כל אחד ואחד מיחידי

עם ישראל, ולמרות קיומו של מדרג רוחני בין מקימי ברית הקודש עם השם, מושגת מן הפרשה

ההבנה השורשית בדבר תכלית קיומו של עם ישראל כעם השם: כולם כאיש אחד מתחייבים לקיים

את הברית הנצחית עם השם. כולם נשמה אחת. כולם ערבים זה לזה. ובהדגשה: רק כאשר עם

ישראל, מאוחד בעבודת השם, הוא מסוגל להקטין את השונות הגדולה בו, ולקיים את ברית הקודש

הנצחית עם השם.

אחדות הדורות בקיום ברית הקודש בתורה

בפרשה נאמר עוד : " ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר

ישנו פה עמנו היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" )דברים כט יג' – יד'( רש"י ורמב"ן

מפרשים פסוק זה לעתיד, כי הברית נכרתת ומחודשת גם עם הדורות העתידים להיות. אכן ברית

הקודש עם השם הינה ברית לדורות, היא התקיימה בדורות שקדמו למעמד הר סיני בעיקר על ידי

האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב והיא תמשיך להתקיים לנצח בזרעם, בעם ישראל. לכן, ברית

הקודש עם השם שנמסרה לעם ישראל בתורה היא המקיימת את עם ישראל בכל דור ודור ושומרת

על שרשרת הדורות ועל נצחיות עם ישראל .

פרשת וילך

בעוד פרשת נצבים מלמדת על אחדות העם עם השם בקיום הברית, פרשת וילך מלמדת על

חשיבותה של התורה בקיום אחדות זו. פרשת וילך פותחת בדברים כך: "וילך משה וידבר את

הדברים האלה אל כל ישראל" )דברים לא' א'(. משה הלך ודיבר אל העם את כל ציוויי התורה

המפורטים בפרשה. למעשה משה הלך אל שבטי העם באופן מיוחד, ולימד אותם את כל דברי התורה

הכתובים בפרשה. הוא עשה זאת ביום פטירתו, כלומר, ביום שבו הוא הולך מן העולם ומן העם.

הפרשה כולה קרויה על שם פעולת ההליכה של משה "אל העם ללמדו את דברי התורה. מכאן

ההבנה על החשיבות הרבה שניתנת בתורה להליכתו של אדם כדי ללמד אחרים תורה.

הליכה לשם לימוד התורה

כידוע, משה לימד את עם ישראל את כל התורה עת הלך עם ישראל במדבר ארבעים שנה. אם כך,

עיקר התכלית להליכתו של עם ישראל במדבר היתה: לימוד התורה. בפרשת וילך הולך משה אל כל

ראשי השבטים כדי ללמדם את התורה, כדי להנחילה לדורות הבאים. במספר פסוקים בפרשה,

משתמש הכתוב בשורש ה.ל.ך כדי לתאר עליה בדרגה הרוחנית: בפסוק א' "וילך משה וידבר את

הדברים האלה אל כל ישראל". מפרש האבן עזרא כי משה הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת

ושלא יפחדו, וחיזק ליבם בדברי התורה וביהושע. משה עשה זאת כדי שהעם ידע שהליכת המנהיג

איננה הליכת ההנהגה האלוקית. הנהגה זו שרירה וקיימת ומובאת לעם בתורה, והיא קודמת לכל.

זוהי הנהגה נצחית. רק המנהיגים הם אלה שמתחלפים. כך למדים מן הפרשה כיצד מתקיימת עליה

בדרגת העבודה הרוחנית המחברת את העם ישירות עם השם : ראשית צריך העם לדבוק בהשם

ובהנהגתו האלוקית המפורטת בתורה, ורק לאחריה במנהיג הרוחני של העם. וכאשר העם כולו, כולל

המנהיג, הולכים בדרך השם, השם הולך לפני כולם. וכך נאמר בפסוק ו' לעם ' "חזקו ואמצו אל תיראו

...כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" ובפסוק ח' אומר משה ליהושע המנהיג ו"ה'

הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת". ההליכה בפרשה היא, אם

כן, הליכה לתכלית של עליה רוחנית : מלמטה, העם הולך בדרך השם, מעל, המנהיג הולך בדרך

השם, ומעל הכל, השם בעצמו הולך עימם. השם הולך עם העם בשמירה ובהגנה, ולפני המנהיג

בהדרכה רוחנית, ומפנה להם את הדרך מכל מהמורה וקושי. התחזקות העם בהליכה בדרכו

הרוחנית של השם, כלומר בשמירת התורה ובקיום המצוות מביאה ישירות לכך שהשם מחזק את

העם בדרך הקיום הגשמית שלו.

סיכום

פרשות נצבים ווילך מדברות בשלושת השותפים המקיימים את המושג "אחדות": השם עם ישראל

והתורה. פרשת נצבים מבהירה כי הדרך לאחדות עם ישראל מוכרחה לעבור בקיום ברית הקודש עם

הקדוש ברוך הוא וכי אין דרך לאחד את עם ישראל אלא אחדות רוחנית בעבודת השם. פרשת '22וילך"

מדברת בהליכתו של משה המנהיג אל העם, כדי להנחילו את לימוד תורת השם לדורות. לכן, הליכה

היא בעלת משמעות, רק כאשר האדם הולך בדרך שהשם מתווה לו כלומר בדרך התורה והמצוות .

כך מבהירה פרשת וילך את חשיבות לימוד התורה וקיום מצוות התורה בתוך אחדות העם עם השם.

הוא שנאמר "הקדוש ברוך הוא התורה וישראל חד הם" ) על פי הזהר חג' עג' א'(. זוהי אחדות

המערבת שלושה שותפים נצחיים: השם עם ישראל והתורה הקדושה. זהו השילוש הקדוש היחיד

האמיתי והנצחי, ואין בלתו. קריאת שמע הנאמרת בכל יום כמה פעמים עניינה הוא בדיוק זה :

אחדות עם ישראל עם התורה הקדושה ועם השם. אחדות תמימה זו בין השם, עם ישראל והתורה,

הוא הסיבה לכך שתפילות ראש השנה כולן עניינן קבלת עול מלכות שמים והמלכת הקדוש ברוך הוא

על עם ישראל. שנה טובה.