בסד

פרשת שופטים / צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת שופטים באה ללמדנו כיצד פועלת מערכת המשפט האלוקית בתוך חייו הרוחניים והגשמיים של עם ישראל. השופטים הממונים לשפוט את העם , צריכים לשפוט את העם על פי הציוויים האלוקיים בתורת השם. רק כך, מובטח לעם משפט צדק, ללא פניות וללא משוא פנים. לצד השופטים ממונים שוטרים, האוכפים את קיומו של המשפט האלוקי כלומר, את פסקי הדין של השופטים הממונים, העושים משפט על פי תורת השם. אם כך, הציווי לקיים מערכת משפט, הינו ציווי אלוקי  להנהיג את העם על פי הנהגות השם, ולפיכך, הקמתה של מערכת משפט המבטאת את הצדק האלוקי היא מצוות עשה מן התורה. לצד ציווי ברור זה, נותנת התורה רמז כמעט גלוי, להנהגה העתידית שתהיה לעם ישראל. מדובר בהנהגה השונה בתכלית מהנהגת השופטים: הפרשה מספרת כי לעתיד לבוא ירצה עם ישראל להמליך עליו מלך ככל הגויים. משכך, יש מקום לשאלה חשובה: הרי השם הנחה את העם כיצד לקיים סדר חברתי, על ידי מערכת משפט מסודרת, המקיימת את הנהגות השם. אם כך, מדוע מספרת הפרשה כי בעתיד ירצה העם להמליך עליו מלך? ומדוע ניתנות בפרשה עוד הוראות ברורות כיצד תעשה המלכת המלך, וכיצד על המלך לפעול? התשובה ברורה: "כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי" (דברים יז' יד') הפסוק מבהיר כי המלכת המלך מקורה ברצון עם ישראל להידמות לגויים ולאמץ את דרכיהם. הא ותו לא. העמדת מערכת המשפט שמקורה אלוקי, אל מול המלך אותו מבקש עם ישראל, ממחישה באופן ברור את זכות הבחירה הקיימת לעם היהודי לעבוד את השם, ואת הנהגת "זה מול זה עשה האלוקים" (קהלת יד'): רוצה העם במלכות השם - היא המלכות העליונה שאין בלתה - יסתפק העם בציווי האלוקי, לקיומה של מערכת משפט צדק על פי ההנהגה האלוקית העליונה. רוצה העם להתקרב אל עמי העולם -  יבקש לו מלך בשר ודם בעל חשיבה אנושית הנמוכה יותר מן המחשבה האלוקית. הבחירה היא בידי העם, האם להיות במצב רוחני וגשמי טוב יותר על פי הנהגת השם העליונה, או שמא, להיות מונהג בדרגה נמוכה יותר היא דרגת אנוש של מלך בשר ודם. כי "זה לעומת זה עשה האלקים". שני המצבים ההופכיים קיימים בעולם הזה זה לעומת זה  והתקיימותם ביחס לעם ישראל תלויה בבחירתו הרוחנית של עם ישראל. גם תוצאות הבחירה של עם ישראל ידועות, שהרי "הכל צפוי והרשות נתונה". בכל זאת, כדי להקטין נזקים הבאים מבחירות לא רוחניות של העם, ניתנות בפרשה הוראות ברורות באשר להמלכת המלך היהודי ובאשר לתפקידו. על כך ועוד להלן.

דעת מפרשי המקרא לעניין המלכת מלך בישראל

עניין המלכת מלך בישראל הוא עניין מיוחד. שכן, במסורת ישראל סבא רק הקדוש ברוך הוא, יוצר העולם והאדם  ובורא הכל, הוא מלך מלכי המלכים ואין בלתו. על פי היהדות, צריכה מלכות השם להתגלות על עם ישראל, ובאמצעותו, על העולם כולו, בכל עניין ועניין. התורה מלמדת כי הנהגת השם את עם ישראל היא הנהגה ישירה על פי חוקי השם ומצוותיו, ואין בילתה. כלומר, כאשר עם ישראל הולך בדרך התורה ומקיים את מצוותיה ,הנהגת השם את עם ישראל היא ישירה וגלויה לעיני עם ישראל ולעיני העולם כולו. לא כך כאשר העם בוחר בדרכים אחרות. לכן, התורה הנצחית אשר לא תשתנה לעולם, צופנת בחובה רמזים באשר לעתידו של עם ישראל לאורך הדורות, לאור בחירותיו הרוחניות. מרגע שניתן הרמז בפרשת שופטים כי עם ישראל ירצה להיות ככל הגויים, ולהמליך עליו מלך, ניתנות גם הוראות מדויקות איך צריך למלוך המלך היהודי על פי רצון השם, בניסיון להקטין את נזקי הבחירה במלך בשר ודם. מפרשי התורה חלוקים בדעותיהם לעניין המלכת המלך היהודי. יש מפרשים הגורסים כי התורה מצווה על המלכת מלך לאחר שעם ישראל ירש את הארץ וישב בה, (רמב"ם) , אם כי אסור היה לעם ישראל למאוס בהנהגת השם ובנביאו שמואל. לעומתם, ישנם מפרשים הגורסים כי מאחר שהתורה רמזה כי עתיד עם ישראל לרצות להמליך עליו מלך ככל הגויים, הרי שהמצווה היא להמליך אך ורק מלך יהודי. כלומר, בתורה ניתנת אזהרה מפורשת כי המלכת המלך באה מתוך רצון העם להידמות לגוים סביבותיו, וכדי שלא  ללכת בדרכי הגויים, המצווה מתייחסת לכך שיש להמליך מלך יהודי בלבד מעם ישראל להבדיל ממלך גוי. כך מפרשים רמב"ם, רמב"ן, וכן רבי יצחק אברבנאל, (1437 – 1508 מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן המקרא וכלכלן, שר האוצר במלכות קסטיליה וארגון, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד) את דברי הגמרא במסכת סנהדרין:  "ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרען של עמלק ולבנות את בית הבחירה " (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף יט') משמע, העמדת מלך תהיה לפי רצון העם ובלבד שהמלך יהיה מקרב עם ישראל.

במדרש ספרי על ספר דברים פרשת שופטים אמרו חז"ל מפי ר' נהוראי : "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו' (סנהדרין נב) ... הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר שנאמר (שמואל א ח) "לא אותך מאסו  כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (כך אומר השם לנביאו שמואל  - צ.כ. )ונאמר עוד  "לא בקשו ישראל מלך אלא להעבידם לעכו"ם, שנאמר (שמואל א ח) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמותינו ". אם כך, גם לדעת חז"ל במדרש, התקרבות עם ישראל לדרך הגויים היא שגרמה לעם ישראל לבקש להמליך עליו מלך.

לבסוף דעתו של רמב"ן החדה והבהירה: רמב"ן אינו רואה בכלל צורך להיכנס לסיבות שבשלהן רצה העם מלך, או לתפקיד המלך, ואומר מפורשות כי עם ישראל נהג קלון וחרפה כאשר העדיף מלך על פני שמואל שהיה שופט ונביא השם, וכי בוודאי מנהיגותו הרוחנית של שמואל היתה עליונה יותר וקרובה אל דרך השם, יותר מאשר מנהיגותו של מלך ככל הגויים, אפילו הוא מלך יהודי.

תפקיד המלך

האברבנאל מפרש כי יש צורך במלך לשלושה עניינים עיקריים והם : א. להושיע את העם ממלחמות ולהילחם בעד ארצם, ב. לסדר את הסדר החברתי על ידי "חוקים ונימוסים" כלשונו, ג. ולשפוט במשפטים מיוחדים שהם מעל יכולת השופטים הממונים. הוא מביא בדבריו על הפרשה כי המלך היהודי הוא מעין שופט, שהנהגתו גבוהה יותר מיתר השופטים הממונים במערכת המשפט, ולכן יבואו לפני המלך לשיפוט מקרים מיוחדים הנזקקים לחוכמת האמת האלוקית בדרגתה הגבוהה ביותר. כזה בדיוק היה משפט שלמה בין שתי הנשים שהתקוטטו על תינוק אחד. כך, בהיות המלך היהודי קרוב יותר אל השם, ניתנת לו חכמה אלוקית יתרה לשפוט משפט צדק, יותר מן השופטים הממונים. כזכור, גם משה רבנו- שדרגתו הרוחנית וחכמתו היו גבוהות מן השופטים  -בהיותו ניחן ברוח הקודש, הנחה בשעתו את השופטים שמינה במצוות השם, להביא בפניו את המקרים בהם הם מתקשים להכריע. (שמות יח' כד' – כו') . עוד מפרש האברבנאל, כי עם כל זאת, אין מציאות המלך הכרחית, וכי יש בארצות הגויים כאלה המתנהלות ללא מלך כלל, אלא על ידי צורות הנהגה אחרות של מועצות חכמים, (הסנאט ברומא) ועל ידי שופטים ומושלים נבחרים.

לדעת האברבנאל דווקא בשלושת העניינים בהם נדרש מלך לאומות העולם: שיפוט, מלחמות, וסדר חברתי, כנזכר לעיל, אין האומה הישראלית זקוקה למלך . וזו לשונו: "עם ישראל נושע בידי השם הנלחם עם ישראל : "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו לך אויביך ואתה על במותימו תדרוך (פרשת הברכה)" . כמו כן אין נדרש מלך לצורך קביעת חוקים וכללים שכן "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב " (דברים לג' ד') וכמו כן ציווה השם "לא תוסיפו על הדבר כאשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם" (דברים ד' ב'),.כך , אין להוסיף דבר על התורה בהוראות של מלך בשר ודם, לבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל. כמו כן, השיפוט בעניינים הגבוהים במיוחד, מסור היה לסנהדרין, הם שליחי השם, ובוודאי המשפטים המיוחדים הם להשם בלבד, הוא שופט כל הארץ , הוא יעשה משפט. ומסיים האברבנאל בנחרצות כי בסיבת הנהגת המלכים, להבדיל מן השופטים שקדמו להם, גלה עם ישראל מארצו ,כי נטה ליבם של מלכי ישראל מאחרי ה' לעבוד אלהים אחרים. אם כך, הנהגת השופטים שמונו במצוות השם היא ההנהגה האלוקית הגבוהה והנכונה לעם ישראל, בעוד שהנהגת המלכים היתה בכללותה ולפי טבעה רעה, מזיקה ומסוכנת לעם ישראל .

תפקיד המלך היהודי

כאמור, האברבנאל מפרש את הפסוק "כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי" (דברים יז' יד') כמרמז על כך שעתיד עם ישראל לבקש להמליך עליו מלך כדי להיות ככל הגויים. לפרשנותו, אין בהמלכת המלך מצווה כלל, משום שהשם לא ציווה כלל על עם ישראל להמליך עליו מלך. מדובר בבחירה של העם, לאוו דווקא בחירה רוחנית רצויה. המלכות היחידה עלפי רצון השם היא מלכות השם בכבודו ובעצמו על עם ישראל . כך, השם הוא לבדו מולך על עם ישראל ועל העולם כולו. כאמור בפסוק, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא , כבר נתן את הארץ לעם ישראל, נלחם לעם ישראל וכבש בעבורו את הארץ משבעת העממים. עם ישראל כבר ירש את הארץ ויושב בה. החוקים הם חוקי התורה ומצוותיה, ומערכת המשפט מתקיימת במצוות השם ועל פי הנהגתו. אם כך, בראיה רוחנית, אין עם ישראל נזקק למלך בשר ודם כלל. הסיבה להמלכת המלך היא סיבה נחותה, היא מבטא את רצון העם להידמות לגויים. שוב מתבטאת המערכת הרוחנית של זה לעומת זה עשה האלוקים : בחירה בדרך התורה ובקיום המצוות המבדלת את עם ישראל משאר העמים מביאה למלכותו של השם על עם ישראל בדרך ישירה וגלויה. בחירה בדרך שבה עם ישראל מבקש להידמות לגויים מביאה למלכות בשר ודם על כל חולשותיה. מכל מקום, כדי להימנע מן הנזק הרוחני שבהידמות לגויים בעניין המלך, צריך מינוי המלך להיעשות בתנאים ידועים המפורטים בפסוקים טו' עד כ' בפרק יז ' בספר דברים: המלך יהיה מלך מקרב בני ישראל ולא מלך נכרי, הוא יהיה המלך הנבחר על ידי השם ולא על ידי העם. אסור למלך להרבות סוסים ולהשיב את העם מצריימה כדי להרבות סוסים, אסור לו להרבות נשים כדי שלבבו לא יסור מאת השם, ואסור שירבה לו כסף וזהב . הלכה למעשה, השם מצווה על המלך היהודי להימנע מתאוות וממנהגים מסואבים שנוהג בהם המלך הגוי כדי לא להידמות לו. כמובן שכאשר מדובר במלכותו של מלך מלכי המלכים אשר אינו נתון לתאוות בשר ודם, אין מצד זה סכנה לעם ישראל כלל. עוד צריך המלך הנבחר לכתוב לו את משנה התורה כלומר את כל כללי התורה המסוכמים בספר דברים, מלפני הכוהנים והלויים משרתי השם, המנחים אותו לעשות את רצון השם בתקופת מלכותו .על המלך להיאחז בדברי התורה ולשמרם, ולחיות כל תקופת מלכותו מתוך יראת השם ושמירת חוקיו ומצוותיו. בזכרו כי הוא שליח השם הנבחר על ידו, אסור למלך היהודי להיות גבה לב ובעל גאווה, ואסור לו לסור ממצוות השם ימין ושמאל. בקיימו את כל אלה, זוכה המלך היהודי להאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. הוראות הפרשה מלמדות אם כך בברור כי השם הוא הממליך מלכים והוא מורידם, הכל על פי התנהגות המלך כרצון השם. יש לומר עוד במלוא הזהירות כי בבקשו עליו מלך, נמצא עם ישראל שבוי, במידה לא מבוטלת, בידי המלך, ונתון לחסדיו רוחנית וגשמית. כאשר המלך עושה רצון השם  על פי האמור בפרשה -  זוכה גם העם להצלחה ולרווחה. אולם אם חלילה וחס המלך נכשל בשליחותו – עם ישראל יוצא לגלות. דברי האברבנאל נכוחים וההיסטוריה מוכיחה אותם.

סיכום

מן הפרשה אנו למדים כי רצון השם הגבוה ביותר הוא, שהשם בכבוד ובעצמו , מלך מלכי המלכים ימלוך על עם ישראל. כדי שזה יקרה צריך עם ישראל לדבוק בדרך הרוחנית של קיום התורה והמצוות כאמור בפרשה. נמוך מכך, אם העם רוצה מלך, מלך זה ייבחר על ידי השם וינהג על פי ציוויי השם שבתורה. האפשרות הרוחנית הנמוכה והגרועה ביותר לעם ישראל היא , שהעם הוא זה שיבחר את המלך, כדרך שעושים הגויים.  אם כך, בחירת העם, בהיותה בחירה שמקורה במחשבה האנושית, תתגלה תמיד כבחירה פחות טובה לעם ישראל מאשר בחירת השם עבור עמו ישראל. לפיכך, בחירת העם להמליך עליהם מלך ולהיות ככל הגויים היתה מנוגדת לרצון הרוחני העליון. ומה בדורנו? בדורנו המחשבה הרוחנית הפוכה לחלוטין ממחשבת התורה. אנו מתפארים בשלטון הדמוקרטי החופשי, בשלטון העם, ובכך שהעם הוא שבוחר את מנהיגיו וממליך אותם מחדש אחת לארבע שנים. יש לומר, למרבה הצער כי, כעולה מן הפרשה,  זוהי דווקא הבחירה בדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר. הדמוקרטיה, שאנו כה גאים בה, משמעה הליכה ברורה בדרכי הגויים, בניגוד גמור לאמור בפרשת שופטים ובניגוד גמור לטוב הצפוי לעם ישראל במלכות השם. בחירת העם במנהיגיו ובדרכם, בדרך המקיימת שלטון רוב על מיעוט להבדיל מבחירת השם במנהיג העם, מבליטה דווקא את הניגודים בעם ויוצרת פירוד בקרב העם. היא איננה מקרבת את העם אל השם באחדות ובטוב על פי הרצון האלוקי. הנה לנו משמעותה הרוחנית של הדמוקרטיה הנאורה, של בחירת העם את מנהיגיו. גם שינוי שיטת הממשל שמדברים בה כה רבות לא תועיל לעם ישראל, לא תתרום לאחדות פוליטית או רוחנית כל עוד הבחירה בהנהגה נותרת ביד העם, בחירה הרחוקה מן הדרך הרוחנית המותווית בפרשה, ודומה כמעט כולה למנהגי הגויים. אם כך, מה לנו להתלונן תדיר על מצבנו כעם?

בימים אלה אנו נמצאים בתחילת חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים, החודש בו עם ישראל מצווה להכין את עצמו רוחנית לימים הנוראים של חודש תשרי. זהו חודש מיוחד שבו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,  נמצא "בשדה" קרוב אל העם, שומע כל שיח וסיג מקשיב לכל אמירה ולכל בקשה. זאת, למרות שהעם בחר לו מלכות אחרת. הנה לנו ההזדמנות בחודש הזה להמליך את המלך האמיתי והיחיד של עם ישראל, הקדוש ברוך הוא, ולהביא לכך שמלכותו לא תהיה רק בנסתר אלא תתגלה כלפי כולי עלמא. כל היתר הם דיבורים בעלמא.