אִידִילְיָה/ שׁנדור לוקץ' מהונגרית יעקב ברזילי

הָעֲנָנִים סָרוּ לְאָחוֹר אֶל עֲכּוּזֵי הֶהָרִים.

וּכְאִילּוּ עֲצֵי הַשְּׂדֵרָה נָטְלוּ בְּסֶתֶר

אֶת הָאוֹר הַמְּרַצֵּד

מֵעַל מְצַחֵינוּ הַנוֹקְשִׁים זֶה בְּזֶה.

סִרְטוּטֵי רוּחוֹת צָרוּ עַל גַּפֵינוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת,

לְהַנְצִיחַן בַּחוֹל.

אֵי-מִשָּׁם, נִיחוֹחַ שָׁקַד מָרִיר

נָחַת עַל חוֹטְמֵינוּ,

כָּל רֶגַע זִמֵּן לָנוּ הַפְתָּעָה.

מֵעִם שֵׂעַר רָאשִׁי אַבְקוֹת כֶּסֶף

נָשְׁרוּ עַל כַּף יָדֵךְ.

וּכְמוֹ חוֹזִים הָיִינוּ

בְּשֵׁיְט בַּרְבּוּרִים זְקוּפֵי צַוָּאר,

בְּאֲגַם שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם,

אֲשֶׁר בְּחוֹפָיו

הִסְתַּתְּרוּ, טוֹרְפִים

חַסְּרִי פָּנִים,

שֶׁאָרְבוּ לָהֶם

בְּמַחֲבוֹאֵי סְלָעִים.