מאמר:
תובנות אחדות על הסיפור "מות הזקן" לא.ב. יהושע/ חיים ספטי 

בקיצור נמרץ ביותר, סיפורו של א.ב. יהושע "מות הזקן" מתאר המתה של זקן מופלג, אולי בן אלף שנים, אולי יותר, כדבריו,  אך בריא לחלוטין ובמלוא כוחו, ביוזמתה של אישה פעלתנית, הגב' עשתור.

הסיפור נוגע בשני נושאים נכבדים, שניהם עתיקים כימי האנושות. האחד הוא נושא היות האדם בן-חלוף ושאיפתו האוטופית לחיי נצח, שאחד מביטוייה, בעיניי, מגולם בסיפור גן העדן המקראי, אך גם במיתולוגיות שונות, שבהן מסופר על "מעיין הנצח", "מעיין הנעורים" ועוד כהנה וכהנה ביטויים וסיפורים מיתולוגיים, המבטאים שאיפה לחיי נצח, וכן בספרות, כגון בסיפור הנפלא "בן-האלמוות" לבורחס (בספרו "האָלף", הוצאת "הספריה החדשה"), והשני הוא נושא הנטל הנפשי שמטילים מי שמאריכים ימים על מי שצעיר מהם.

סופו של הסיפור מפתיע, ומסתבר שהגב' עשתור, הדמות הפועלת העיקרית שבסיפור, מכינה את קורבנה הבא, הוא המספר, שעליו היא מצווה לעבור לגור ב"דירה הראשונה", היא דירתה, שבה, "בחדר צדדי שליד המטבח", התגורר הזקן שהומת, רמז ברור לגורל שהיא מייעדת למספר, שיהיה כגורלו של הזקן, שהיא הביאה למותו (ולחיזוק הרמז, ובבנייה אמנותית יפה, מלאכת מחשבת, המובילה לציווייה של הגב' עשתור, כותב יהושע בשורות שלפני כן על כך שהמספר אומר לגב' עשתור: "נדמה לי שכבר אנחנו זקנים" וכן "כבר תקופת חיים נכבדה עשינו בחיינו. צעירים שברחוב בוודאי רואים אותנו כזקנים מופלגים". על דבריו אלה מגיבה הגב' עשתור בדבריה "אל יאמר כך, אדוני, עוד חיים רבים לפנינו. טרם עשיתי את מחצית הדברים, שאני תאבה לעשות". ואז, לאחר "דממה", עולה בה הרעיון לצוות על המספר לבוא לגור בדירתה, "הדירה הראשונה". המספר, בדבריו על זיקנתו בעיני עצמו ועל זיקנתם המופלגת בעיני הצעירים, הביא על עצמו את מותו העתידי מידיה של הגב' עשתור . יש לשים לב לכתיבה הספרותית החכמה של יהושע. אמנם הוא שם בפיה של הגב' עשתור את המילים "עוד חיים רבים לפנינו", בלשון רבים, כלומר כדברים המתייחסים הן אליה והן למספר, אך מיד לאחר מכן, במשפט הבא, היא עוברת ללשון יחיד, ומדברת על עצמה בלבד: "טרם עשיתי את מחצית הדברים, שאני תאבה לעשות", ובכך מבהירה, בעצם, שהיא אינה צריכה למות, אך המספר צריך למות, שכן הוא אינו במצבה, הוא אינו מי שטרם עשה את מחצית הדברים שהוא תאב לעשות, הוא כבר מיצה את חייו, והוא מעיד על עצמו כזקן בעיני עצמו, ואף כזקן מופלג בעיני הצעירים). הפתעה כפולה מזומנת לנו כאשר אנו נוכחים שהמספר אינו מתקומם כנגד ציווייה של הגב' עשתור ("לא גיליתי את תדהמתי, אלא נענעתי בראשי לאות הן"), הגם שללא ספק ברורה לו משמעות הציווי (התוכנית שנרקמה במוחה, באותו רגע של "דממה", להמיתו), וזאת, כנראה, מתוך היותו כרוך אחריה, בסוג מסוים של הערצה, עקב פעלתנותה הרבה (זאת על-פי דבריו בתחילת הסיפור כי "בגלל מעשיה הרבים אני כרוך, כנראה, אחריה, שהרי אני עני במעשים"). מסתבר, שלפנינו אישה העוסקת במעין "תעשיית מוות" של זקנים, שהיא משכנת בביתה. בהערת אגב אציין, שניתן לומר שיש דמיון בסיסי מסוים בין "מות הזקן" לבין הסיפור "האדונית והרוכל" לעגנון. האישה ב"האדונית והרוכל", הילני, הקימה מעין "תעשיית מוות" של בעליה, שהיא המיתה אותם בזה אחר זה, כעדותה בפני יוסף, הרוכל, כדי לאכול את בשרם ולשתות את דמם, וזוממת לעשות כן גם לרוכל, שהיא משכנת בביתה, ואף מנסה להוציא לפועל את מזימתה (ובמישור הסמלי, כפי שכבר עמדו על כך, לפנינו משל על היהודים שחיו בקרב הנוצרים בארצות אירופה), והגב' עשתור, ב"מות הזקן", הקימה מעין "תעשיית מוות" של זקנים. היא מתחילה בהמתת הזקן המופלג שהביאה אל ביתה, וזוממת להמית,, כפי שניתן להבין בסוף הסיפור, כאמור, גם את המספר, שהיא מצווה עליו להשתכן בביתה.

היסוד הסיפורי של חיי אדם בן כאלף שנים, דבר שאינו בגדר האפשרי, הינו יסוד המצביע על סמליותו של הסיפור.

לכאורה, ניתן לראות בסיפור זה משל על הפוליטיקאים. הגב' עשתור מתוארת כאישה פעלתנית מאד, מעין עסקנית-ציבור שהוגה רעיונות לאין-ספור, כמצוין בסיפור, ומבצעת אותם, ועל-כך מעריכים אותה הבריות, והלוא אלה הם תכונותיהם ופועלם של הפוליטיקאים, אלא שההקבלה לנושא "תעשיית המוות" מטילה צל קשה על הפוליטיקאים, לפיו הפוליטיקאים עסוקים ב"תעשיית מוות". זהו, כביכול, תפקידם לדאוג לא רק לחיים אלא גם לסיומם לגבי מי שחי מכסת שנים מסוימת. יש קושי לקבל פרשנות זו, בפרט לאור זאת שהסיפור מספר על זקן מופלג מאד בשנים, אמנם, אך שהינו בריא ובמלוא כוחו, ולא זקן שתשו כוחותיו והוא חולה מאד וסובל ייסורים ומכאובים קשים, שאת המתתו ניתן, אולי, לתרץ כ"המתת חסד" באישור החוק. לאור קושי זה, נראה שפרשנות זו אינה נכונה.

מחשבה נוספת ואחרת, עשויה להביא אותנו לפרשנות שלפנינו משל על אלוהים- הגב' עשתור כמייצגת את אלוהים, שהוא, לפי אמונת המאמינים בו, בעל הכוח להחיות ולהמית.

חיזוק מסוים לפרשנות אחרונה זו, אנו יכולים למצוא בחשש של הגב' עשתור והמספר מכך שהזקן יחיה, כביכול, "חיי נצח", דבר שאין לו אחיזה של ממש בעולם ה"ממשי" של הסיפור. בעולם זה, הזקן אומר שהוא אולי בן אלף שנים, אולי יותר, אך בין זה לבין "חיי נצח" המרחק עצום ורב ביותר, אינסופי ממש, שהרי הנצח הוא האינסוף של הזמן, ואילו הגב' עשתור והמספר מדברים על "חיי נצח" (דבר המצביע אף הוא על סמליות של הסיפור). והלוא אנו יודעים שאדם הראשון וחוה היו אמורים לחיות חיי נצח, אלמלא אכלו מעץ הדעת. האסוציאציה למקרא מובילה אותנו, אפוא, לפרשנות שלפנינו משל על שלטונו של אלוהים (בעיני המאמינים בו) על חיי האדם. הגב' עשתור מייצגת, על-פי פרשנות זו, את אלוהים, ולפנינו, אפוא, משל על אלוהים הגוזר את חיי האדם לחיים בני-חלוף ולא לחיי נצח. לפנינו, אפוא, סיפור שהוא מעין וריאציה על סיפור גן עדן, שבו ניטלו מן האדם חיי הנצח, והוא נדון להיות בן-חלוף.  

רמז נוסף לפרשנות שהגב' עשתור מייצגת, במישור הסמלי-המופשט, את אלוהים, נוכל למצוא בשמה, המזכיר מאד את שמה של האלה הכנענית עשתורת. אמנם אלה ולא "אלוהים", אך, בכל זאת, נראה שזהו רמז לאלוהים (נראה שיהושע בקש לתת רמז, אך לא רצה שהרמז הזה יהיה מפורש מדי).

עניין חשוב נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת הוא ההסכמה הכללית של כל אנשי אותו מקום יישוב בעניין ההצדקה (כביכול, לדעתי) לסיום חייו של הזקן (היחיד שמעלה הסתייגות מסוימת מכך הוא הרופא, אך בסופו של דבר גם הוא מצדיק זאת), חלקם מתוך הסכמה רעיונית להצדקה זו וחלקם מתוך הערצתם לפועלה הרב של הגב' עשתור בתחומים רבים. נראה לי שלפנינו גם משל על הצפוי לקרות בחברה (מבחינת עוולות ואף פשעים שעלולים להתבצע בה, והרי אין ספק שהמתתו של הזקן הינה פשע איום- קבורתו של אדם בריא ושהינו במלוא כוחו, בעודו חי), שיש בה אחידות מחשבתית מצד אחד והערצה לדמות מובילה של מנהיג או מעין מנהיג. ועוד עניין שחשוב לתת עליו את הדעת, שכתבתי עליו לעיל בתמצית וכעת ארחיב, הוא שלהבדיל מרעיון "המתת החסד", שבבסיסו עומד מצבו הרפואי החמור מאד של אדם חולה הסובל ממכאובים וייסורים ואין נראית תקווה להחלמתו והוא מבקש את נפשו למות, בסיפור שלפנינו לא מדובר ב"המתת חסד"- הזקן הינו במלוא כוחו ובריאותו, ולמעשה ה"הצדקה" היחידה לרצונה של הגב' עשתור, שמצטרפים אליה יתר תושבי אותו יישוב, לסיים את חייו, הוא עצם גילו המופלג. לכאורה, ניתן היה לחשוב שקנאה באדם המאריך שנים מאד ובמצב בריאותי מצוין היא המניעה את הגב' עשתור ואת יתר התושבים, אך לא היא- אין כל סימן ואות ורמז בסיפור למניע זה. לדעתי, יהושע נקט בגישה נכונה בכך שאינו מציין מניע זה או רומז עליו. בכך הוא מבטל מניע רגשי למעשה ההמתה ומעמיד אותו על יסוד אחד- הנטל הנפשי שאריכות ימיו של הזקן גורמת לסביבתו:

"- הכל בגלל זיקנתי, הגב' עשתור? [שאל הזקן]

נענתה בסבר של סבלנות:

 - לא, לא בגלל זיקנתך, אלא מפני עייפותנו הרבה, עייפים אנחנו משאתך.

– עייפים... לחשו אחריה הרבה אנשים, שהצטופפו ליד הקבר"-עמ' 17 בספר "כל הסיפורים")  

הפרשנויות המועלות ברשימה זו על "מות הזקן", יצירה מוקדמת של יהושע, הן הפרשנות הראשונה, שלדעתי אינה נכונה, והן השנייה, שלדעתי הינה נכונה, עולות בקנה אחד עם רוח סיפוריו המוקדמים, שרבים מהם הינם, כידוע, סיפורים סמליים-מופשטים, כגון "מסע הערב של יתיר", ושפורסמו במהלך שנות כתיבתו המוקדמות (ב-1993 כונסו כל הסיפורים המוקדמים הללו, כולל "מות הזקן" בספר "כל הסיפורים", הוצאת "הקיבוץ המאוחד").