נרות בחלון / דויד לידר
למוד מכאובים
צועד ברחובות,
צמאה לך נפשי
נזכר בימי הטוטפות.
בלבי אבני נגף
העצב אינו משחרר,
נרות בחלון לוכדים מבטי
לבי מתעורר.
מתוך הבתים נשמעת שירהתפילות השבת נלחשות שוב בפי, [תפילות/זמירות]אורךָ עוטף את שפתיי הנעות
מידותייךָ מחיות אהבה בנפשי.
למוד מכאובים
צועד ברחובות,
נשמה יתרה ברוחי
ורינת חמדת הלבבות.
סֶכֶר בנחל הנובע
הולך ומתפורר,
לקראת הטל נפתח שושני
במדבר עקבי צאן לי באר.מאמר נלווה לשיר מאת דויד לידר
השיר ניתן לפרוש בשני היבטים:
הדובר היחיד
עם ישראל
פירוש בהיבט הדובר היחיד
צמאה לך נפשי
– ["צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועייף בלי מים" / תהילים,סג',ב']["צמאה לך נפשי" / ניגון התוועדות (מתקופת החסידים הראשונים) ניגון ק"א בספר הניגונים]
הדובר צועד ברחוב וחש געגוע והשתוקקות להדבק ברוחניות, בקשר הישיר עם הבורא.
נזכר בימי הטוטפות
–הדובר נזכר בתקופה בה היה קרוב לדת ולמצוות, תקופה בה נהג להניח תפילין.
בלבי אבני נגף / העצב אינו משחרר -
הדובר מעיד כי לא התפלל [פנה לבוראו] בכוונה, מזה זמן רב. ובהיבט רחב יותר – לבו מלא כבדות רוח [המתבטאת בעצבות], וברגשות נמוכים [עכשוויים וגשמיים].
"לבו של אדם אשר לא התפלל בכוונה במשך שנים ארוכות, דומה לנחל בעל זרם מים אדיר, שאינו יכול להמשיך בזרימתו, עקב סכר החוסם אותו" [תפילת ישרים/אלי אדלר ,עמ' 314]
"התפילה מבקשת מהנשמה את תפקידה. כשעברו ימים ושנים בלא תפילה בכוונה, מתקבצים בלב אבני נגף רבים, שמרגישים על ידם כבדות רוח פנימית" [עולת ראיה/התפילה המתמדת של הנשמה,ג]
"אבני הנגף המתקבצות, הן הרגשות הנמוכים הקיומיים והעכשוויים הנובעים ראשית מחיסרון של מודעות נשמתית של האדם – מיחס צר של האדם לחיים בכלל, ולעצמו ופשר חייו" [תפילת ישרים, עמ' 316]
1
קיים מתח בין תודעתי "צמאה לך נפשי" לבין "בלבי אבני נגף".במחשבת האגדה, מקובל להפריד בין "נפש בהמית" שבאדם, לבין "חלק אלוה ממעל" שבו, המכונה "נפש אלוקית".
באמצעות חלוקה זו מוסברת המורכבות של האדם המכיל בתוכו את הגשמיות והרוחניות יחדיו.
הנפש ככלל אינה מרגשת במהותה כלום מדברים רעים וגסים. כאשר הגוף מתרגש מדברים גשמיים ושליליים [וזוהי תחושת הדובר באומרו "אבני נגף
"] ניתן לתלות זאת רק באותו חלק הנפש שטרם טוהר והתנקה מהשקר. חלק זה ניזון עדיין מן החומריות.עניין הנפש הבהמית ויצר הרע מודגש גם בניגון החסידי "צמאה לך נפשי".
מידותייך מחיות אהבה בנפשי –
הכוונה למידות הרחמים של הבורא בהן הוא מנהיג את עולמו.
נשמה יתרה ברוחי / ורינת חמדת הלבבות –
הדובר חש [בהשפעת השבת] – הארה רוחנית ושמחה.
נשמה יתרה - בשבת מקבל הגוף הארה רוחנית גבוהה מביום חול.
חמדת הלבבות – השבת.
רינת – הכוונה גם למזמורי השבת, וגם לאורה ולשמחה שהשבת מביאה עמה.
"יום זה לישראל אורה ושמחה, שבת מנוחה. חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות – נשמה יתרה..." [מתוך הפיוט "יום זה לישראל" המיוחס לארי הקדוש]
2
סכר בנחל הנובע / הולך ומתפורר
–בהמשך לפתיחת בית 2 - עתה, בעקבות הארה הרוחנית של השבת והתפילות והזמירות, חש הדובר כי הסכר [אותן אבני נגף] הולך ומתפורר.
"...וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התפילה חוזרת ממרומים, הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים, והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים"
[עולת ראיה / התפילה המתמדת של הנשמה,ג]
*וראה עוד בתחילת הציטוט הנ"ל – בדברי ההסבר לאבני נגף בעמוד הקודם.
לקראת הטל נפתח שושני
–עכשיו כשהסכר התפורר, הדובר חש את הרוחניות, ומצליח להביע עריגתו הפנימית לנשגב.
"..אין התפילה באה כתיקונה, כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת... הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפועל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפילה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל, או נוכח פני השמש המופיעים עליה באורה..."
[עולת ראיה / ענייני תפילה]
"התפילה היא ביטוי טבעי פנימי של נפש האדם. התפילה מאפשרת לאדם להביע בטבעיות את הקשר העמוק שלו לנשגב, את עריגתו לבורא. התפילה ברום גובהה היא ביטוי של מה שקיים, פתח לביטוייה של הנשמה שבקרבנו, העורגת תמיד ערגת אין קץ למקורה האלוהי. התפילה המעשית מהווה חרך להופעה של מציאות פנימית חיה וקיימת, של "אל חי בקרבנו" [תפילת ישרים / 135-138]
במדבר עקבי צאן לי באר
– "צאי לך בעקבי הצאן" [שיר השירים, א',ח']הדובר מעיד כי בתוך הגשמיות הסובבת אותו וחודרת אליו [אבני נגף], סימני הבורא ועקבותיו [עקבות קודש רוחניים] – הם לו באר ממנה הוא שואב מים. [כנגד צמאה לך נפשי...ועיף בלי מים].
השורה האחרונה בשיר מתייחסת לשורה השלישית בבית הראשון [צמאה לך נפשי] ולהמשך הדברים בפסוק המקורי מתהילים סג, ממנו מובא הציטוט. [וכמו כן לשורה הראשונה בבית השני "אבני נגף"]
במדבר – אזכור ל"ארץ ערבה" [הפיוט "אודה לאל" / ר' שמעיה קוסון] , ול"בארץ ציה.." [תהילים סג',ב'].
צאי לך בעקבי הצאן – תשובת הבורא לישראל המבקשת מפגש מיידי עם הבורא.
הבורא אינו דוחה הבקשה, אלא נותן קריאת כיוון להליכה- העם נתבע לצאת ולתור בעקבות סימנים.
[אחריך נרוצה / הרב יובל שרלו, עמ' 365-367]
פרוש בהיבט עם ישראל –
צמאה לך נפשי -
["צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועייף בלי מים" / תהילים,סג',ב']עם ישראל ,למוד הייסורים, חש געגוע והשתוקקות להדבק ברוחניות, בקשר הישיר עם הבורא.
[בנוסף – בארץ ציה – בעולם המלא גשמיות, ועיף בלי מים – העם עייף ללא התורה]
נזכר בימי הטוטפות
–עם ישראל נזכר בתקופה אשר מוזכרת בפרשות התפילין – יציאת מצריים, מעמד הר סיני.
וגם ביסודות הברית בין הבורא לעם ישראל המוזכרים בפרשת "והיה אם שמוע" – ציווי למצוות וללימוד תורה, הגשמים יורדים על פי המוסר ויראת שמיים, התחייבות חינוך הבנים ושמירת רצף המסורת.
בלבי אבני נגף / העצב אינו משחרר -
עם ישראל מעיד כי לא התפלל [פנה לבוראו] בכוונה, מזה זמן רב. ובהיבט רחב יותר – לבו מלא כבדות רוח [המתבטאת בעצבות], וברגשות נמוכים [עכשוויים וגשמיים].
בניגון ההתוועדות "צמאה לך נפשי" [אשר יש לו איזכור בבית הראשון] – מובעת תביעה לנפש הבהמית [, על שאינה מועילה מאומה, ועושה מריבה בין כנסת ישראל והבורא.
"אבני הנגף המתקבצות, הן הרגשות הנמוכים הקיומיים והעכשוויים הנובעים ראשית מחיסרון של מודעות נשמתית של האדם – מיחס צר של האדם לחיים בכלל, ולעצמו ופשר חייו" [תפילת ישרים, עמ' 316]אבני נגף נקבצים בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה.
"...וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התפילה חוזרת ממרומים, הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים, והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים"
[עולת ראיה / התפילה המתמדת של הנשמה,ג]
4
נרות בחלון לוכדים מבטי / לבי מתעורר –
זוהי תקופה בה נראים [לחלק מהעם] – ניצני הגאולה הגדולה.
[חלק מהעם אשר נוטש את העיסוק באישי העכשווי]לבי מתעורר – מתייחס לגלי ההתעוררות של ישראל אל עולם התורה והמצוות.
חסידים מספרים כי פעם אחת בפסח, לפני עריכת הסדר, קרא רבי יששכר בר מראדושיץ את נכדו של המגיד מקוז'ניץ שהתארח אצלו, הרבי ממוגילנציה, אל החלון והצביע החוצה. הרואה אתה, הרב ממוגילנציה? הרואה אתה? שאל רבי יששכר בר. לאחר הסעודה רקד הרבי ממוגילנציה מסביב לשולחן ושר בשעת מעשה בקול נמוך: הסבא קדישא מראדושיץ
הראה לי בחלון אור, אור גדול הראה לי. אבל מי יודע, מי יודע, כמה שנים נצטרך עוד לישון עד שיבוא אלינו.[מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע']
ר' יששכר בר מראה לרבי ממוגילניצה, אור גדול מבעד החלון.
אמרו חכמים: בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. גאולת מצרים, שהיתה בליל הסדר, יכולה לחזור על עצמה. הפוטנציאל קיים, האור נמצא מעבר לחלון... אור גדול של גאולה, המנצנץ מדי שנה כשמסבים ישראל אל שולחן הסדר.[מתוך מאמרו של הרב אריה הנדלר – האור שמעבר לחלון בבית המדרש של אתר "ישיבה"]
יש כאן גם חיבור ל"נזכר בימי הטוטפות" – המייצגות את התקופה הנחגגת בסדר פסח.
"הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות" [שיר השירים] – מהלך הגאולה נמשל בשיר השירים לעמידת הדוד אחר הכותל... ההשגחה המכוונת לקראת תהליכי הגאולה נראית מן החלון...האור הגדול שאחר החלון הוא אור הדוד העומד אחר הכותל""..כדי לראות את האור הגדול.. יש צורך להביט החוצה... יש לנטוש את העיסוק בעולם האישי העכשווי..."
[מתוך מאמרו של הרב אריה הנדלר]
5
מתוך הבתים נשמעת שירה / תפילות השבת נלחשות שוב בפי,
אורךָ עוטף את שפתיי הנעות / מידותייךָ מחיות אהבה בנפשי.ניצני הגאולה [הנראים לחלק מהעם] מסומלים כאן בתחושת שירת הלווים במקדש.
הבתים – בתי הכנסת, שעליהם נאמר "מקדש מעט".עם ישראל מתעורר לשמירת השבת.
שמירת השבת – מקרבת את רוח הגאולה ורוחו של משיח [ היבט המסומל כאן באור הבורא העוטף, ומידות הרחמים המחיות אהבה בלב העם]
נשמה יתרה ברוחי / ורינת חמדת הלבבות –
בהשפעת השבת, עם ישראל חש הארה רוחנית ושמחה.
"יום זה לישראל אורה ושמחה, שבת מנוחה. חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות – נשמה יתרה..." [מתוך הפיוט "יום זה לישראל" המיוחס לארי הקדוש]
סכר בנחל הנובע / הולך ומתפורר
–בהמשך לשורה 1 בבית השני – בעקבות התפילה ורוח השבת, מתעוררים חלקים נוספים בעם לשמחה ולנהירה אחר הרוחני והנשגב, וכתוצאה מכך – מתקדם השלום בין כנסת ישראל לבורא.
זרימת נחל נשמת החיים נעשית איתנה יותר.
"...וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התפילה חוזרת ממרומים, הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים, והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים"
[עולת ראיה / התפילה המתמדת של הנשמה,ג]
לקראת הטל נפתח שושני
–עתה, העם חש את הרוחניות. כנסת ישראל מצליחה ביתר שאת, להביע עריגתה הפנימית לדודה.
"..אין התפילה באה כתיקונה, כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת... הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפועל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפילה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל, או נוכח פני השמש המופיעים עליה באורה..." [עולת ראיה / ענייני תפילה]
6
במדבר עקבי צאן לי באר
–1
השורה המסיימת את השיר "משוחחת" עם שורה 3 בבית הראשון [צמאה לך נפשי].
עם ישראל מעיד כי בתוך הגשמיות הסובבת אותו וחודרת אליו [אבני נגף], סימני הבורא [עקבות קודש רוחניים] – הם לו באר ממנה הוא שואב מים.
2
השורה המסיימת מתייחסת אל הגאולה [יחד עם השורה שלפניה].
לקראת הטל נפתח שושני
- אזכור לנבואתו של הושע: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.." [ הושע,יד',ו']מתוך הפטרת שבת שובה [שובה ישראל עד אדוני אלהיך...]
במדבר עקבי צאן לי באר
–"הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים. צאי לך בעקבי הצאן"
[שיר השירים,א',ז-ח]פסוקים אלו שייכים לשיר הראשון בשיר השירים [לפי חלוקת פרוש הדרש] – המדבר על תקופת יציאת מצריים ומעמד הר סיני.
ישראל רוצה לדעת את דרכי הנהגותיו של הבורא. לדעת להיכן הגאולה מובילה. ישראל מבקשת את המפגש המיידי עם הבורא.
הבורא לא דוחה לחלוטין הבקשה, אלא נותן קריאת כיוון להליכה. העם נתבע לצאת ולתור בעקבות סימנים.
הופעת הבורא נגלת בהדרגה, לפי בשלות העולם לקליטת ההתגלות.
[אחריך נרוצה / הרב יובל שרלו, עמ' 367]
יחדיו יוצרות 2 השורות את הרעיון הבא –
הגאולה תבוא עם שיבת ישראל אל הבורא , דבר המבוטא בשיר ע"י שמירת השבת [המקרבת רוחו של משיח], ובמקביל, הגאולה תבוא תוך תביעה מישראל לצאת ולתור בעקבות הבורא, ובצורה הדרגתית – ביחס ישיר לבשלות העם.
ומכאן החשיבות הגדולה – שבהתעוררות התודעתית של חלקי העם לרוחני, לתפילה, ולהתעלות מעל חיי השגרה הגשמייים.
3
השורה האחרונה מהווה גם סגירת המסגרת מול השורה הרביעית בבית הראשון [נזכר בימי הטוטפות] , ובמקביל מול השורה השלישית בבית השני [נרות בחלון לוכדים מבטי].
מסגרת הגאולה.
המעגל החוזר של לוח השנה מביא עמו גם ימים המסוגלים לגאולה.
גאולת מצרים, שהייתה בליל הסדר, יכולה לחזור על עצמה.
אור גדול של גאולה, המנצנץ מדי שנה כשמסבים ישראל אל שולחן הסדר.אמרו חכמים:
בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.נרות השבת בחלון הם אור הגאולה הקרב.
כפר יונה – ראשון לציון – תל אביב
22/5/2012
.
8
