בסד

פרשת בלק/ צב'יה כהן  

אקדמת דברים

פרשת בלק הינה פרשה מיוחדת. סיפור הפרשה מגולל את ניסיונו של בלק בן צפור מלך מואב לקלל את עם ישראל כדי לגרשו מן הארץ. הסיפור מגלה לנו טפח מן המחשבה הרוחנית האלילית שהיתה נחלתם של העממים שישבו בארץ ישראל, לפני כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון. בהתאמה למחשבה זו, התקיימה בין הגויים והקדוש ברוך הוא מערכת יחסים אמביוולנטית, מערכת יחסים של הכרה והכחשה. מצד אחד, העממים היו עובדי אלילים על כל המשתמע מכך. הם האמינו באליליהם וקיימו את כל טקסי הפולחן האלילי. מן הצד השני, הגויים הכירו בכך כי אלוקי ישראל היושב בשמים, הוא בורא העולם ומנהיגו מימי בראשית. היטלטלות העממים בין ההכרה בהשם, ובין הכחשת אלוקותו,  קשורה קשר עז בעם ישראל. כל עוד מדובר היה ביחסים בין הגויים בינם לבין עצמם, הם גילו את הכרתם באלילים אותם הם עובדים. אולם כאשר מדובר היה בעניין של מי מן העממים אל מול עם ישראל, או אז ביטאו העממים את הכרתם באלוקי ישראל. אם כך, אין לומר עוד כי הפרשה מדברת בעימות ישיר בין ישראל ובין מואב, אלא במדובר בניסיון להתמודדות רוחנית של בלק מלך מואב, ועימו המכשף בלעם, עם הנהגות הקדוש ברוך הוא, כאשר בליבו של העימות ניצב עם ישראל. למלך בלק נדרשו כלים רוחניים, ולאו דווקא כלים גשמיים, כדי להתמודד עם גזירת הקדוש ברוך הוא שעם ישראל יגרש את כל העממים, ובכללם מואב, וישב במקומם בארץ ישראל. הכלי הרוחני הגדול ביותר של העת ההיא היה המכשף בלעם בן בעור. בלעם היה גדול בדרגת נבואתו כגדול הנביאים משה רבנו, ולכן פנה אליו בלק בן צפור כדי שינהל את המלחמה הרוחנית מול השם ומול עם ישראל. עיקרה של מלחמה זו היה לקלל את עם ישראל במטרה להחלישו רוחנית וגשמית. על אופיה מלחמה רוחנית זו במאמר להלן.

לראות ולא להאמין (בהשם)

פרשת בלק פותחת כך: "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי" (במדבר כב' ב'). מה ראה בלק שגרם לו לפנות אל המכשף בלעם כדי שיקלל את עם ישראל? המדרש אומר כי הקדוש ברוך הוא לא הניח לאומות העולם פתחון פה לבוא ולומר לו שהוא הרחיק אותם ממנו, ולא נתן להם מה שנתן לעם ישראל בעולם. ולכן "כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם  של אומות העולם" (מדרש תנחומא לפרשת בלק סימן א). עוד מביא המדרש כי בלק ראה שעם ישראל יוכל לעמוד לעתיד בכל המלחמות והשעבודים שיהיו לו, ולא ייכחד, וראיה זו השניאה עליו מאוד את עם ישראל (מדרש תנחומא לפרשת בלק סימן ב) . את כל זאת מדגיש המדרש, משום שהשם ציווה על עם ישראל לא להילחם במואב כלל. אם כך, עם ישראל לא היווה איום גשמי ממשי ועכשווי על בלק בן צפור מלך מואב, אלא  מדובר היה בראייה רוחנית לעתיד, ראייה שעל פיה הבין בלק כי עם ישראל תמיד יהיה מחוזק מן השם, וכי בעתיד עם ישראל יגרש את מואב מן הארץ . בהכירו את הנהגות השם, צריך היה בלק לקבל ראיה רוחנית עתידית זו, להשלים עם כך כי זהו רצון השם, ולהאמין באלוקותו של השם ובהנהגותיו. אך הוא כשל מלעשות כן, ופנה אל בלעם כדי להילחם בגזירת השם. התנהגותו של בלק הביאה לכך שהמואבים מוקצים היו לעם ישראל, כדברי הכתוב: "לא יבוא מואבי ועמוני בקהל ה' , גם דור עשירי, לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך" (דברים כג' ד' ה'). לעומת המואבים, מואביות כן תבואנה בקהל השם, בגלל התנהגותה של רות המואביה, התנהגות ההפוכה להתנהגותו של בלק מלך מואב. בעוד בלק לא האמין בהשם, אמונתה של רות המואביה בהשם והכרתה בו היתה מוחלטת, באמרה לנעמי חמותה : "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי" (מגילת רות א' טז')  כזכור, מרות המואביה,  שבהיפוך מבלק בן צפור האמינה בהחלטיות בהשם ובהנהגתו, יצא דוד המלך. אם כך, על פי יכולתו הרוחנית של בלעם שהיה גדול בנבואה כמשה,  נראה כי הקדוש ברוך הוא נתן לגוים לראות ראיה רוחנית נבואית. אבל להאמין בו - זו כבר בחירתם שלהם, ולבחירה זו תוצאות ברורות.   

קסמים: שימוש אסור בכוח רוחני

כאמור במדרש, גם לגוים נתן השם כוחות נבואיים, כוחות של ראיה רוחנית לעתיד. אולם כאשר הגויים לא הכירו בהשם ולא האמינו בהנהגותיו, הם עשו בכוחות רוחניים אלה שימוש אסור. שימוש אסור זה נקרא קסמים או כישוף. ענף מענפי הקסמים, הוא שימוש אסור בדיבור הפה, כלומר: קללות. בראייתו הרוחנית בלעם הבין כי עם ישראל מחוזק רוחנית מן השם, וכי בשל החיבור הישיר המתקיים בין עם ישראל והשם, עם ישראל זוכה לברכות השם, ומצליח בכיבוש הארץ. לכן, כדי להחליש את עם ישראל היה על בלעם לפעול לניתוק החיבור הרוחני הזה בין עם ישראל והשם. כנגד ברכות השם המחזקות את עם ישראל, מנסה בלעם לפעול להחלשת העם ולניתוק החיבור של עם ישראל עם השם, על ידי קללות. בלעם ידע עוד מפרשת בראשית, כי כאשר חטא אדם הראשון, השם קילל את הנחש, את חווה, ואת אדם בעשר קללות. משמעותן של קללות אלה היתה הרחקתו של אדם הראשון מן השם, גירושו מגן העדן לעולם התיקון, והחלשתו, בהיותו נאלץ להתמודד מאז עם ידיעת הטוב והרע האלוקיים, ולברור בכל פעולה שהאדם עושה בעולם הזה את הטוב מן הרע. (בראשית ג' ). בלעם שאף גם הוא לתוצאה של החלשת עם ישראל. הוא הבין כי הרחקת עם ישראל מן השם משמעה החלשתו גם מבחינה גשמית. ומתוך שהשם קילל את אדם הראשון, הבין בלעם כי שימוש בקסמים, בכשפים ובדיבור אסור של קללות כנגד עם ישראל, יחלישו את העם גם עתה. אולם השם, אוהב ישראל ומגינו, מנע מבלעם לקלל את עם ישראל  בצוותו  את בלעם" לא תאר את העם כי ברוך הוא" (במדבר כב' יב'). מתוך ידיעתו הגדולה של בלעם בהנהגות השם, ובהיותו נביא בדרגה גבוהה כמשה, ניתן היה לצפות כי בלעם דווקא יסרב לקלל את העם. אך הוא כשל מלהבין כי השימוש שעליו לעשות בידיעות אלה מוכרח להיות דווקא שימוש טוב כרצון השם, לטובת עם ישראל.

סיכום

את הלימוד מן הפרשה ניתן לסכם כך: ידע רוחני הוא עניין גדול, וכל הזוכה לידע זה הוא אדם מורם מעם. יחד עם זאת, מוכרח בעל הידע לעשות בו שימוש טוב בלבד, כרצון השם. לו היה בלעם מסרב לבקשת בלק לקלל את העם, היה עושה בכך שימוש טוב בידע הרוחני שנתן לו השם, ובהתאמה, היה זוכה בשל כך בשכר גדול . אי אפשר, ואסור בתכלית, להשתמש בידע רוחני למטרות רעות, בוודאי לא לקלל את עם ישראל, עם השם הזוכה לברכות השם ולהגנתו. אכן, עם ישראל שב אל ארצו של השם, והוא אינו נמצא עוד בסכנת הכחדה גשמית. אולם אנו עדיין נתונים לסכנות רוחניות, עטופות באריזות נאות של נאורות וקדמה. סכנות רוחניות אלה הן בדיוק אותו שימוש אסור בידע רוחני, שעשה בלעם. סכנות רוחניות אלה, הבאות דווקא מתוך ידיעת הרוחניות האלוקית, עלולות להרחיק חלילה וחס  את עם ישראל מן השם, לבקע את מעטה ההגנה הרוחני והגשמי שלו, ולהחלישו. כאלה הן התביעות למתווה הכותל ולהקלות בגיור, כאשר אנשי דעת, בעלי ידע רוחני בהנהגות השם, מבקשים לעשות בידע הרוחני שבידם שימוש לא נכון, ולהרחיק את עם ישראל מדרך השם ולהביא בכך נזק לעם ישראל כולו. גם השימוש במילה "הדתה" כמבטאת תהליך של הקצנה דתית ומפחידה, הוא בבחינת סכנה רוחנית, המקוממת רבים על לא כלום. עלינו להיות מודעים לכך כי יש לעשות שימוש נכון וטוב בידע הרוחני המצוי ברשותינו, שימוש שיש בו דבקות בדרך השם. זוהי הדרך היחידה לחיזוק עם ישראל, להגנתו, ולהבאת ברכות שמיים עליו. דרך זו עוברת במסורת ישראל סבא , בדרכי אבות, שעברו משך אלפי שנים בקבלה מדור לדור. אל לנו לחפש רוחניות קלוקלת בחידושים מודרניים בדת, תוך התאמתה לצרכי הדור. שכן זהו שימוש לא טוב בידע הרוחני, כדרכו של בלעם. ואין שעה טובה יותר מלהזהיר על כך משעה זו. אנא שיתו ליבכם.