מה אעשה בה, בשארית - חלום ?

זנב-צבע, הדהודי קול, ריח תום,

חוליה ללא שרשרת

צפה בחלל ולא מתחברת...

האם אנסה להעלות באוב, מתהום נשיה,

את ההתחלה, את ההמשך, את כל שהיה?

האם אנסה לבנות ולהשלים את החסר,

או שאסכים לשכוח, לא לערטל ליל קודר?

האם אתאמץ לחוות שוב, להחיות,

או שארשה להם לשקוע, למעט הזכרונות?

האם ללכוד את עקבות החלום ולחזק אחיזה,

לשחזר, להבין, להעמיק ולתרגם את ההזיה?

או שמא להרפות עדיף, לשחרר ולוותר

על שליטה בנפתולי הנפש ובמימד האחר?

להותיר את החלום בכסות הלילה המערפלת

ודבר לא לתרגם למציאות האחרת

לא לגשר בין העולמות

רק לתת להיות – ולקוות

שגם שארית –חלום תדע להתמזג לה בחיי

להתערבל, להותיר חותם ולשקוע בבני מעי...

　* יהודית סולמון- כותבת שירה ופרוזה.