בסד

פרשת בהעלותך/ צבי'ה כהן

אקדמת דברים

פרשת "בהעלותך" פותחת בציווי שנותן השם אל משה :"דבר אל אהרן ואמרת אליו: בהעלתך, את-הנרת, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח' ב'). הציווי, עניינו הוראות הנחזות לכאורה להיות כהוראות טכניות בלבד, כיצד על אהרן להעלות את הנרות במנורת שבעת הקנים אשר במשכן. אולם, לימוד הציווי בדרך שפירשו אותו מפרשי התורה - על דרך הרמז ומדרש האגדה לחומש במדבר- מעלה, כי ביסוד הציווי מצויים עניינים רוחניים גבוהים וסודות נסתרים. במאמרי זה אני מבקשת להראות באמצעות הפירושים לפסוק הפותח את פרשת "בהעלותך", כי מילות לשון הקודש צופנות בחובן סודות נסתרים של קיום רוחני וגשמי, ואלה נגלים מן הכתוב בתורה בדרך של רמז מדרש אגדה וסוד. עוד אציג,  על ידי בחינת גלגולה הרוחני של המילה "אגדה" כיצד משפיע פירושן המחודש של מילות לשון הקודש, בשפה העברית המתחדשת, על חייו הרוחניים והגשמיים של עם ישראל.  הנה הדברים להלן.

"בהעלותך" -  ציווי טכני בלבד. האמנם?    

פירוש הפסוק על דרך הרמז ומדרש אגדה

רש"י מביא פרשנות רוחנית רמוזה ונסתרת, להוראה הטכנית לכאורה, שניתנה לאהרן הכהן להעלאת הנרות במנורת המשכן: "בהעלתך על שם שהלהב עולה. כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה". על פי רש"י משמעות העלאת הנרות היא לא רק הפעולה הטכנית הקצרה של הדלקת שלהבת הנר, אלא יש לכהן לוודא שהשלהבת נתפסה בפתילות הנר והיא עולה מאליה. כך, בפעולה הפשוטה של הדלקת הנרות על ידי הכהן הגדול במשכן, נרמז החיבור בקדושה הקיים בין עם ישראל והשם. העלאת הנר כמוה כהעלאת האור הרוחני הנמשך מן השם לעם ישראל וממנו לעולם כולו. פעולה זו היא כה חשובה, עד כי על שמה נקראת הפרשה כולה. מאז האיר השם את אורו בעולם ביום הראשון לבריאה, במאמר האלוקי "ויהי אור", נקבע כי עם ישראל הוא זה שימשיך את אורו של השם בעולם. כל אחד בעם ישראל הוא נר של אור אלוקי, ועליו להתחבר לאור זה בדרך התורה והמצוות, ולהפיצו בכל העולם. בכל פעם שנדלקת שלהבת הנר, אם כן, על הכהן לוודא כי השלהבת עולה מאליה וכי כל אחד מעם ישראל מתחבר אל מקור האור האלוקי ומפיץ אותו.

רש"י מביא את פירוש הפסוק גם על דרך של מדרש אגדה: "יאירו שבעת הנרות – ששה על ששת הקנים שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה? כדי שלא יאמרו "לאורה הוא צריך". לפי פירושו זה במדרש אגדה כל ששת הנרות משני צידי המנורה מאירים אל מול נר אמצעי אחד, והם למעשה ניזונים מאורו של הנר האמצעי. הנר האמצעי הוא משל לאורו של השם ,הכל יכול, שאינו נצרך לאורם של ישראל.  עם ישראל, המשול לששת הנרות שבצדי המנורה, ניזון ישירות מאורו של השם, כדי שכל אומות העולם יראו ,כיצד מאיר השם את אורו על עם ישראל אוצרו, וקרנו של עם ישראל תעלה בעיניהם. (מדרש אגדה ה' על פרשת בהעלותך חומש במדבר). 

עוד מובא במדרש, כי כיוון שאהרן לא נכח עם הנשיאים בעת חנוכת המשכן, צריך היה השם לחזקו לעבודתו. לשם חיזוקו הרוחני של אהרן הכהן ,ציווה עליו השם להיטיב את הנרות במנורה במשכן בוקר וערב, בעבודה שהיא קרובה יותר אל השם, בהיותה יומיומית ותמידית. (מדרש רבה על במדבר פרשה ג)

רמב"ן מביא בפירושו מדרש אגדה נוסף לפירוש הפסוק, ומקשה: הרי יכול היה השם לנחם את אהרן בקטורת המוקטרת גם היא בוקר וערב, בעבודת יום הכיפורים, שהיא גדולה ביותר ונעשית על ידי הכהן הגדול, בכל הקרבנות הרבים שהקריב אהרן בימי המילואים (הימים בהם לימד משה את אהרן ואת בניו את עבודת הכהנים בטרם חנוכת המשכן - צ.כ). ומדוע אם כן ,ציווה השם את אהרן עוד בהטבת נרות מנורת המשכן ? אלא, שמכך נדרש מן הפסוק רמז לעתיד, כי בחנוכה יועלו הנרות בבית המקדש השני על ידי צאצאיו של אהרן הכהן ובניו, הם חשמונאי כהן גדול ובניו, וכי ברכת הכהנים, אותה נתן השם לאהרן לברך בה את עם ישראל נמצאת לעולם עומדת. (מדרש אגדה ו' ח' על חומש במדבר, פרשת בהעלתך). אנו רואים, כי מפרשי התורה מביאים את עיקר פירושיהם לפרשה, ממדרש האגדה לחומש במדבר. מדרש האגדה מבהיר, כי הציווי שניתן לאהרן בעניין העלאה הנרות במנורה יש בו משמעויות רוחניות גבוהות ונסתרות בעבר בהווה ולעתיד לבוא. ראוי אם כן, שאעמוד עוד על חשיבותו של מדרש האגדה בפירוש סודות התורה, ואבחן את השפעת חידוש השפה העברית על ההבנה הרוחנית של המילה "אגדה".

מדרש אגדה

המילה "אגדה" מוכרת לנו בשפה העברית המדוברת, בעיקר במשמעות של סיפור דמיוני, כזה שאין לו היתכנות במציאות. נדמה, כי משמעותה המודרנית של המילה "אגדה" כפי שנתגבשה בשיח העברי - ישראלי לאחר חידוש השפה העברית, על ידי בן יהודה במילונו, גרמה שינוי רוחני גדול במילה חשובה ביותר בלשון הקודש. במילונו, פותח בן יהודה בהגדרתו המילונאית למילה אגדה כך :"אגדה, אגדתו, אגדות, א) דרושים מעורבים בשיחות וספורים ובפרט חלק הדרושים והספורים שבתלמוד... ב) סיפור יציאת מצרים...ג) ספור, ובפרט מימים קדמונים, יאמין ההמון שהוא מעשה כהויתו ובאמת אין בו אלא מקצת אמת". "אגדה" במילונו של אבן שושן: "כהגדרה שלילית, אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה. החלק המשלים להלכה שבתלמוד. סיפור עם, או מעשיה, סיפורי פולקלור, סיפור דמיוני, בדיה, מעשיה, סיפור עממי, מיתוס, סיפור סבתא ועוד". הגדרת הפירוש למילה "אגדה" במילוניהם של בן יהודה ואבן שושן ובמילוני ההמשך של השפה העברית המחודשת, לאו דווקא היטיבה את השימוש במילה זו שלא לומר להיפך. קביעת משמעות המילה במילון, בדרך שנקבעה, צמצמה למעשה את תוכנה הרוחני של המילה, כפי שניתנה לנו בלשון הקודש וכפי שהשתמשו בה חז"ל, רוקנה מתוכה את תוכנה הרוחני הגבוה, ויצקה לתוכה משמעות של מציאות בלבד. במציאות היומיומית הגשמית התזזיתית של הדורות האחרונים, אבדה כמעט משמעותה הרוחנית הרחבה של המילה, ונותרה ממנה המשמעות המצומצמת בשפה המדוברת, כמתארת סיפור דמיוני. יש להבין, כי אין מציאות של ריק רוחני. מילה שמאבדת את משמעותה הרוחנית הרחבה בלשון הקודש, בהכרח מקבלת לתוכה - במסגרת השימוש היומיומי בשפה שמילותיה הן מילות קודש - משמעות אחרת, מצומצמת, בדרך כלל נמוכה יותר. משאין במילה משמעות רוחנית כמעט, נדמה כי תהליכי השפה והשינויים החברתיים, מביאים לשיבוש בשימוש במשמעות הרוחנית הנכונה של המילה, או למיעוט השימוש בה, עד כדי הפסקת השימוש במילה בכלל. כך השתרשה משמעות המילה "אגדה" בשיח היומיומי הישראלי, כפי שנודעה באמירתו של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה". כלומר: שאין הקמת מדינת היהודים בבחינת  מעשה שהוא דמיוני או בלתי מציאותי, כסיפור אגדה. משימוש כזה במילה בשפתו החדשה של הרצל ובני דורו,  קצרה הדרך לכך שמשמעות זו, וכמעט היא לבדה, נתקבעה כמשמעות הבולטת למילה "אגדה", בעוד המשמעויות הגבוהות של המילה נשארו נחלתם של שוחרי הרוח בעם ישראל. כך, עם ישראל, שעיקר שליחותו בעולם הזה ,מן הקדוש ברוך הוא היא שליחות רוחנית גבוהה, והוא כששת נרות מנורת שבעת הקנים המפיצים את אורו של השם בעולם, נאלץ להיות מודר מן המשמעויות הגבוהות של המילה בלשון הקודש, ומן השימוש במילה בחיי ביומיום בקדושה, כמילה שעניינה העיקרי הוא פירוש סודות התורה.  כך קורה תהליך הקרוי "ירידת הדורות" שבו כל דור שוכח, או אינו מבין עוד, את המשמעויות הרוחניות של מנהגי הדורות הקודמים, של המילים בהן חי ודיבר הדור הקודם, ובכלל זה גם משמעותן הרוחנית הגבוהה של המילים בלשון הקודש. הנה לנו דוגמא לירידה במשמעותה הרוחנית של המילה עד כדי איבוד המשמעות שלה במציאות החיים בכלל. מובן כי תופעה זו מדרדרת את חיינו הרוחניים כפרטים וכעם, ועלינו להישמר מכך. הפירוש למילה "אגדה" כסיפור דמיוני, השתרש בשפה העברית כ"אמת מוחלטת" בעוד שבלשון הקודש, שהיא הלשון הרוחנית האמיתית בה נבראו עם ישראל וארץ ישראל, משמעותה של המילה היא גילויים של סודות האמת של התורה. זוהי משמעות הפוכה לחלוטין משניתן לה בשפה העברית המחודשת.

רמח"ל על אגדה

המקובל האלוקי רבי משה חיים לוצאטו (רב , מקובל סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי פאדובה איטליה וארץ ישראל , 1707 – 1746 ) כתב מאמר משובח הנקרא  "מאמר על ההגדות" (הוצאת אהבה ווארשא, תרצ"ו). במאמרו מפרש הרמח"ל כי האגדה היא למעשה דרך שבה נלמדה התורה שבעל פה. באגדה נמסרו סודות ההנהגה האלוקית, ופירושים לעניינים שונים בפסוקי התורה. וכך לשונו: "המאמרים בהגדות (אגדות – צ.כ.) יתחלקו לשני מינים: האחד, כלל המאמרים הלימודיים, והשני ביאוריים. הלימודיים, הם המאמרים אשר יגידו בם עיקרים מעיקרי החכמה, מוסרית או אלוקית. הביאוריים, הם מאשר יבארו בם כתוב מכתבי הקודש...". אם כן, המאמרים הלימודיים באגדה עניינם החוכמה האלוקית מוסר והלכות, בעוד המאמרים הביאוריים מפרשים את פסוקי התורה. עוד אומר הרמח"ל, כי התורה שבעל פה, שנמסרה לעם ישראל במעמד הר סיני ביחד עם התורה שבכתב, נכתבה על ידי חז"ל במשנה ובתלמוד, כיון שקיים היה חשש כי לאורך הדורות הרבים בהם שוהה עם ישראל בגלות "הדעות הולכות ומתחלשות, הזיכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת." כפי שנכתב במשנה ובתלמוד חלק המצוות של התורה, כך נכתב במדרש האגדה חלק התורה שעניינו סתרי התורה, עיקרי האלוקות וסודותיהם. עוד אומר הרמח"ל ,כי כדי שחלק הסודות של התורה לא יימסר לכל גס רוח שאינו עוסק בתורה, ואינו מבין את הנהגותיה בנפש תמימה, "על כן גמרו... לכתוב אותם למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות, שלא יוכל לעמוד עליהם, אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים, ויפורשו החידות ההן". במאמרו המקיף מפרט הרמח"ל את הדרכים לכתיבת המאמר הלימודי באגדה והן: "השאלה והמשל", "דרך העלם", שעניינה דברים שלא פורשו בכתיבה, "דרך הקלות", שהיא כתיבה על עניין שנראה לכאורה כפעוט ערך אך נסתר בו סוד רוחני גדול, ולבסוף, שימוש במושגים המוכרים מן החוכמות הידועות בדור בו נכתבה האגדה. אשר למאמרים הביאוריים לפירוש התורה באגדה, מפרט הרמח"ל את הדרכים הבאות: פירושים לתורה כדעת המפרשים גדולי הדור, רמזים המובאים מתוך המילים בלשון הקודש ומתוך אותיותיהן, "פסוק נדרש לשתי פנים"  שעניינו סודות המובאים בפסוקי התורה, אשר גילוי האמת האלוקית על ידם נעשה גם בדרכים שנחזות להיות לכאורה דמיוניות. (זהו אולי המקור לפירוש המילה אגדה כסיפור דמיוני –צ.כ). ולבסוף, פסוקים הרומזים על העתיד, כדברי הנביאים שנבואתם התקיימה, מתקיימת, ועתידה להתקיים בכל דור ודור על פי ענייני הדור.

סיכום

הנה לנו ייחודה של פרשת בהעלותך. נרמזים בה בדרך של אגדה, סודות שיש בהם אמת אלוקית גבוהה, אותם אין מגלה פשט הכתוב בפרשה. ממדרש האגדה לפרשה, אנו למדים כי המילה הכתובה בלשון הקודש, אוצרת בה משמעויות רוחניות גבוהות הנסתרות מעין, וכי סודות רוחניים אלה משפיעים על חיינו הרוחניים והגשמיים. לשימוש במילים הקדושות במשמעותן הרוחנית הגבוהה, בוודאי ישנה השפעה מיטיבה על חיינו הגשמיים. ההבנה כי במדרשי האגדה על התורה טמונים אוצרות רוחניים, ואלו הם הסודות הנשגבים של התורה שבעל פה שנמסרו לנו ביחד עם התורה שבכתב, היא הבנה חשובה לכל אחד ואחד מעם ישראל. הביטוי "מדרש אגדה", שמשמעותו בלשון הקודש מדרש על סודות התורה בדרך האגדה, תכליתו היא לגלות אמת אלוקית גבוהה, שנמסרה בדרך המסורה לעם ישראל. אין משמעותה של המילה אגדה בדיה או דמיון. מדרש האגדה מגלה לנו אמת נסתרת, את רזי התורה שבעל פה העומדים ביסוד קיומו של עם ישראל. סודות אלה נסתרים מעיני מי שקורא את התורה כפשוטה, או על דרך הביקורת, והם נגלים אך ורק לאלה ששמים את כל יהבם על עבודת השם. הבנת משמעותן של מילות לשון הקודש ושימוש בהן במשמעותן הרוחנית האמיתית, ילמד את עם ישראל את המשמעויות הנסתרות של התורה שבכתב, ויעורר מחדש את עמנו לקיום יומיומי של חיים על פי המחשבה הרוחנית האלוקית העומדת ביסוד לשון הקודש שבתורה ובמצוותיה. ובם נחיה.