נמר ומהוט – דיאלוג
יגאל צור
מתוך קובץ סיפורים בעבודה
יגאל צור פרסם בימים אלו את "מוות בשנגרי-לה", רומן מתח, הוצאת כנרת –זב"מ. ספר שני בסדרה העוקבת אחרי דותן נאור, חוקר פרטי, בדרום-מזרח אסיה. ספרו הקודם "צרות בגן עדן", גם הוא בכנרת-זב"מ יצא ב - 2011
המהוט (*נהג פיל) ההודי רכוב על גבי הפיל ראה תנועה כמו של גל בלב שדה האורז הירוק. האורז היה עדיין בשלב החלב שלו, כמעט בשל. גבעולי השיבולים היו עדיין רכים וגמישים, מגיבים לכל תנועה.
"זה לא יכול להיות," חשב, "נמר בלב שדה אורז? מי שמע על דבר כזה."
תנועה מן הצד הסיטה את תשומת ליבו. בדומה לשוער במשחק כדור-רגל הבטוח שהכדור יבעט אליו לפינה של השער והתוקף מטעה אותו ובועט ישר. כך, לפתע הייתה מעין התרוממות אדירה מתוך לב שדה האורז ונמר בנגלי תקף במלוא המהירות כשהוא שועט דרך גבעולי האורז שפינו לו מקום. הנמר התרומם באוויר כשכף אחת קדמית שלו שולפת את הציפורניים המעוקלות ואמר למהוט, "אני רעב."
המהוט, שישב על הפיל, מתוך תנועה אינסטנקטיבית ניסה לחבוט בו בכלום של מקל שהיה לו ביד. ענף של עץ שנמרט בדרך ושימש להצביע בפני התיירים על החיות השונות שמדי פעם ראו בשמורה. היו אלו בעיקר ציפורים שונות כמו חסידות פשוקות מקור, חסידות צהובות מקור, כפנים, קורמורנים ולעיתים איילי סמבור או איילים נקודים. מאחר וידוע שהרבה חיות גדולות לא רואים בשמורות של הודו, בעיקר רואים את הגללים שלהן, הרי שמקל שנקטף כענף מעץ רענן, הינו מספיק. הדקר שאיתו נהג לכוון את הפיל היה מונח לרגליו על גב הפיל והוא לא הספיק לעשות בו שימוש.
אבל הוא כן הספיק לחשוב ואפילו תוך כדי חשיבה זה היה לו מאוד מוזר. "באיזו שפה דבר הנמר?" חשב, "האם זאת היא סנסקריט? אולי הנמרים מבינים את השפה העתיקה. אולי זאת בכלל בנגלית?" מאחר והמהוט היה מלב הצפון דובר ההינדי של אגן הגאנגס הרי שלא הבין את השפה הבנגלית הנפלאה של סטיאג'יט ראיי.
בינתיים הפיל לא התרגש ולא עשה שום תנועה עצבנית. רק ארבעת התיירים השמנים, שני זוגות אמריקניים, שעיצבנו אותו מהבוקר היו נרגשים ודברו בלי להפסיק. המהוט החליט שיש עוד זמן עד שיסביר להם כי הוא בכלל כועס עליהם ששכנעו אותו שיעלו ארבעה על פיל בעוד שהחוק מחייב היום בשמורות שניים בלבד. אבל הם אמרו לו, "במצודת אמבר עלינו ארבעה, שניים מכל צד, וניתן לך טיפ של ארבעה."
המהוט לא האמין להם אבל לא הייתה לו ברירה.
הוא כבר רצה להגיד להם משהו על נפלאות ועלילות הנמר הבנגלי כאשר שוב הייתה תנועה מתוך שדה האורז. הנמרה, שכן עכשיו הוא הבחין שזאת בכלל נקבה, תקפה שוב.
"יותר טוב שתיתן לי את אחד התיירים השמנים שיושבים מאחור," אמרה הנמרה בזמן שהתרוממה באוויר כל ארבעותיה מרחפות ותוך כדי כך היא גם סורטת עמוקות את כתפו של הפיל. מזכירה יותר מכול את אותם שחקנים מופלאים באן.בי.איי שמרחפים באוויר, נתלים על הסל ועוד מכניסים בו את הכדור.
"אני לא יכול," נאנח המהוט בהינדי, "זאת העבודה שלי."
לפני שנחתה על כל ארבעותיה הסתכלה הנמרה אחורנית ואמרה, "אתה מעדיף שאלך לכפר מגוריך? אני יודעת בדיוק באיזו בקתת בוץ מכינה עכשיו סיטה אשתך את הג'אפאטי והדאל לארוחת הערב בעוד היא מנענעת ברגלה את העריסה של מוהנדר בנך הקט."
"ואי לי, ואי לי," חשב המהוט, "עבודה זאת עבודה אבל תיירים באים והולכים."
הפעם גם הפיל לא נראה מרוצה, הוא נפנף באוזניו, סימן להתרגשות עמוקה, אחר כך בעדינות סובב את ראשו הכבד, כך שהתיירים האמריקנים לא יוכלו לראות דבר וקרץ בעינו הקטנה.
המהוט הבין, הוא לא צריך לעשות שום דבר.
כאשר הנמרה תקפה בשלישית, בדיוק כמו המטוס שיורד בסרט מזימות בינלאומיות של היצ'קוק שלוש פעמים על השדה וכל פעם אתה שואל את עצמך כמה פעמים אפשר לעשות זאת, עוד פעם ועוד פעם, הפיל התרומם על רגליו האחוריות, כאילו כדי לתקוף או להתגונן מפני הנמרה.
שני תיירים, גבר ואישה, שישבו קרוב לראשו של הפיל הצליחו להחזיק במסגרת העץ. אולם הזוג שישב מאחור נפל למרות הניסיון הנואש להחזיק בגבו של הפיל. אבל במה היה להחזיק? בשערות הקצרות והנוקשות שלו? בקפלים שעל הרגליים?
כשהם נפלו על הקרקע הפיל והמהוט רצו לסתום את האזניים מהנפילה הכבדה. הם גם ידעו בדיוק מה יבוא אחר כך.
הנמרה זינקה על התיירת האמריקנית, ישר על הצוואר הורדרד שעליו תלויה היתה מחרוזת זהב כבדה שקבלה בדיוק לפני הנסיעה ליום הנישואים. האישה באותו רגע הצטערה שיצאה עם מכנסיים קצרים שכן נסרטה מכל הקוצים שעל הקרקע ואחר בכלל הצטערה שיצאה למסע הטיפשי הזה בכלל. הודו ארץ רחוקה, מלוכלכת ולא נעימה וכל הקבצנים האלו ברחובות.
היא לא הבינה את הנמרה שנהמה למהוט ולפיל שיסתלקו וישאירו את הגבר כי היא עוד מעט תחזור אחרי שתגרור את הפילה השמנה הזאת של אדם אל המאורה שלה.
הייתה קצת מהומה אחר כך. הזוג האמריקני לא הפסיק לדבר, קצין המשטרה שהגיע בג'יפ אמר כל הזמן, "כן, כן." השוטר שבא איתו מילא את הניירת שמופיעה תחת סעיף שבע אלף - תקיפות של אזרחים זרים. החתים את האמריקנים, המהוט חתם עם בוהן שטבלה בדיו ואחר כך מאחר והיה כבר חם מדי כולם התפזרו לשתות צ'אי (* תה) חוץ מהאמריקנים שהיו נסערים והלכו להרגע עם מקלחת ובירה קינגפישר קרה.
ארוחת ערב חיכתה למהוט בבקתת הבוץ שלו. אשתו שמה לפניו את הדאל, שבתוכו צפו כמה חתיכות לבנות נאות של פאניר (*גבינת קוטג') ותבשיל קטן וחריף של אלו-מאטאר (*תפוחי אדמה ואפונה). המהוט רחץ את ידיו, סחט אותן לנער מהן את המים, ישב בקרוס רגליים, קרע חתיכה מפיתת הנאן האוורירית וטבל אותה במרכז קערת הדאל והחל ללעוס. אשתו של המהוט ישבה מולו, חלצה שד והניקה את מוהנדר הקטן. הפיל לעס את גבעולי התירס היבשים שהמהוט שם לו במקום בו קשר אותו עם טבעת הברזל הכבדה.
