לפי הפסיכולוג אוטו ראנק האדם חי בין מעין שני מגנטים, שכל אחד מהם מושך אותו לכיוונו הוא, מגנט אחד בא מבפנים, והוא מגלם את הצורך להיות אינדווידואל, להגשים פוטנציאל עצמיות אישי ויחודי, להיות אותנטי. המגנט השני בא מבחוץ, מכיוון החברה והוא מגלם את הצורך להיות מקובל, להיות שייך, לקבל אישור מצד יתר בני האדם ומצד גוף גדול וחזק; החברה.
ציות לכל אחד משני 'המגנטים' הללו גובה מחיר;
מחיר ההליכה אחר המגנט האישי הוא התבלטות, להיות שונה מאחרים, לחשוף את עצמך, להזמין סטיגמה, ביקורת ואף אפליה. ומחיר נוסף הוא המאבק, אדם כזה כל הזמן יהא שרוי במאמץ לשמור על זהותו האינדווידואלית לבל תטמע בכל היתר.
ומחיר ההליכה בתלם החברתי הוא כמובן וראשית לכל, ההיבלעות, איבוד העצמיות; החברה מצווה על האדם לוותר על הקול הפנימי למען התנהגות וחיים שאינם שונים מאלה של אזרחי חברה אחרים, וזה מוביל לרוב לפירוק הזהות האינדוידואלית ובשלבים מאוחרים יותר - אף למוות של אותה זהות אישית.
אאוטסיידר הינו אדם שמציית למגנט הפנימי, אבל משלם מחיר כבד בגין חוסר יכולתו לציית למגנט החיצוני, זה של החברה. הוא מוצא עצמו כל ימיו, כצורה גיאומטרית שאינה מתאימה לשום תבנית בה הוא מוצא עצמו. הוא תמיד שונה, אחר.
הקונפליקט של האאוטסיידר הוא בין 'אני לא בסדר', לבין 'אני מיוחד'. רוב ימיו הוא נע ונד בין שני אלו. קל לו לקבל את 'אני לא בסדר', כי זה מה שהוא מקבל כשדר סמוי מצד 'ההם', נציגי החברה. ואילו להרגיש 'אני מיוחד' - סותר את נורמות המוסר הגבוהות שהוא נושא עימו, מה שמביא אותו להרגיש נפוח ומתנשא.
בגלל הספק העצמי ו'אני לא בסדר', האאוטסיידר הוא האויב הגדול של עצמו. שופט עצמו ומעניש עצמו. אך כל זאת כי אין לו את העוז הפנימי לערער על פני תקפות הנורמות החברתיות. במידה ויעז לעשות זאת, יהפוך למורד. ויגיע למרחב של חופש פנימי, בו יוכל להתחיל וליצור קשר עם האני הפנימי העשיר והמדוכא שלו. היא בממסד החברתי כפרה קדושה. וכאן הוא יוצא לחופש בו הוא צריך ליצור לעצמו את החוקים לפיהם יחיה, ואיתם יהיה שלם. מכאן ואילך זו דרך מופלאה ואמיצה, אך גם בודדה מאד.
ועל כן, אלא אם כן יסכילו האאוטסיידרים שהגיעו ליכולת למרוד בהורות החברתית הדומיננטית, ללכד שורות ולהעניק האחד לשני תמיכה, חום והצלה הדדיים – הם ילכו לאיבוד בקור הנורא ובחרדה, שנובעת מכך שהם הלכו לאיבוד לעדר אחד, אך לא מצאו בית מגן שיגן עליהם ויתן להם מחסה.
--
"הרימו כוסית לכבוד המטורפים, החריגים, המורדים, עושי הצרות, היתדות העגולות
בחורים המרובעים, האנשים שרוצים דברים אחרת. הם אינם אוהבים כללים ואין להם שום
יראת כבוד כלפי הסטטוס קוו. אפשר לצטט אותם,לחלוק עליהם, להעלות אותם על נס או
לגדף אותם. הדבר היחיד כמעט שאי אפשר לעשות הוא להתעלם מהם, מפני שהם משנים
דברים. הם דוחפים את הגזע האנושי קדימה. אולי יש כאלה שרואים בהם מטורפים אבל
אנחנו רואים בהם גאונים, מפני שאנשים שהם מטורפים דיים כדי לחשוב שהם יכולים
לשנות את העולם, הם האנשים שיעשו את זה".
מתוך מודעה של חברת אפל,27 בספטמבר 1997 http://www.apple.com
על המחבר:
*גבריאל רעם-בעל תארים בפילוסופיה תיאולוגיה ומדעי ההתנהגות, חיבר שני ספרי הגות וחמישה ספרים מקצועיים בתחום התקשורת הבינאישית והלא מילולית. שלושה מספריו יצאו בהוצאת "ידיעות אחרונות". הוא מרצה לתקשורת בינאישית ואל מילולית במרכז הישראלי לניהול, המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, במכללת רופין, בבית הספר לקמעונות של בנק דיסקונט. ובחברות ואירגונים שונים. כמו כן הוא כותב בנושא בעיתונות היומית.
