צילום:סוון סולטאן
צילום:קספר רילה
התזמורת הקאמרית הישראלית מציגה- 'ליל הטנגו המעגלי'/ אסנת יששכרוף
העונה הנוכחית של התזמורת הקאמרית הישראלית מהווה מיזוג איכותי ומרענן בין הקו הקלאסי המסורתי המגובה בליווי תזמורתי עשיר, לבין סגנונות שונים ומגוונים אשר לא בהכרח זוכים לביטוי הולם באולם הקונצרטים, זאת על ידי שילובי כלים, מקצבים ויצירות המשלבות כמה אלמנטים סגנוניים שונים במקביל.
הקונצרט האחרון אשר התקיים ב-22 וב- 25 לחודש במוזיאון ת"א לאמנות, הוקדש לסגנון הטנגו על כל גווניו, כאשר לצד הטנגו המסורתי והרומנטי, שולבו יצירות המשויכות לזרם הטנגו החדשני מיסודו של המלחין הארגנטינאי ונגן הבנדוניאון האגדי- אסטור פיאצולה, אשר מיזג בטנגו מקצבים ואלמנטים מוסיקלם השאובים מסגנונות שונים בין אם מדובר במוטיבים קלאסיים, נגיעות ג'אזיות, או בדיסוננסים המאפיינים את הקו הא-טונלי המיוחס לרוב למוסיקה המודרנית.
קונצרט זה בניצוחה המרענן של ג'יזל בן דור אשר ליוותה את הערב בשלל אנקדוטות מעניינות אודות הטנגו ומלחיניו השונים, חולק לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון אשר אופיין בניחוח טנגו פיוז'ן קלאסי, התארחו האחיות נופר פיי- פסנתרנית ומלחינה וטללית צ'רסקי- צ'לנית, מלחינה וזמרת, אשר הציגו רפרטואר מוסיקלי רחב המשלב קטעי טנגו מסורתי בעיבודים תזמורתיים עשירים ומרשימים, לצד קטעים מקוריים פרי עטן, המציגים שילוב מעניין וחדשני בין אלמנטים קלאסיים (זאת בהתאם לקו הסגנוני אשר לפיו חונכו), לבין מוסיקה חדשה על כל גווניה, בין אם מדובר בהשפעות קולנועיות, אימפרסיוניזם, ג'אז ועוד. שילוב זה מהווה פן חדשני ביצירה המוסיקלית הישראלית העכשווית, שכן אמנים מבצעים רבים אשר גדלו על ברכי המוסיקה הקלאסית המסורתית, אינם מסוגלים לתת דרור לפן היצירתי האינדבדואלי החבוי בהם ,שכן לעתים נראה כי החינוך המוסיקלי הקלאסי הקפדני לא מותיר די מקום לביטוי יצירתי אישי. אף על פי שעל פניו- מטען מוסיקלי קלאסי ראוי מהווה בסיס להתפתחות מוסיקלית מעמיקה, שכן ארגז כלים רחב ושליטה שוטפת בשפת המוסיקה, חיוניים לצורך יצירה מוסיקלית מגוונת ועשירה. אלמנט זה בא לידי ביטוי בעיקר במוסיקה הקלה העכשווית כאשר רבים מיוצריה אינם מצויידים במטען כלים רחב דיו לצורך עשייה מוסיקלית רחבה במישור המלודי וההרמוני, כך שלרוב ההפקה המוסיקלית על שלל חידושיה הטכנולוגיים וכן- טקסטים הלוקים במידה גדושה של פופוליזם חברתי, מכסים על תוכן מוסיקלי מצומצם ועקר.
נראה כי האחיות פיי וצ'רסקי הצליחו להשתחרר מכבלי המתודה הקלאסית אשר איפיינה את עשייתן המוסיקלית בראשית דרכן, והרחיבו את הרפרטואר הסגנוני שלהן, כאשר במסגרת ההרכב - 1721, השתיים משלבות בין מוסיקה קלאסית מהמאה ה-17 למוסיקה מודרנית עכשווית, זאת על ידי עיבודים חדשניים ומפתיעים המנגישים את שני הקוים המנוגדים הללו לאוזן העכשווית.
השילוב המוסיקלי המוצלח בין השתיים נובע ככל הנראה גם מהשוני הסגנוני של כל אחת מהן.
נראה כי נופר מתמקדת במוסיקה אינסטרומנטלית המשלבת השפעות קולנועיות ואימפרסיוניסטיות, כפי שהיה ניתן לשמוע ביצירתה המופלאה- i believe in magic, כאשר בניגוד לרוב הקטעים שנוגנו במהלך הערב אשר אופיינו בליווי מובהק של כלי קשת (כיאה למוסיקת הטנגו המסורתית), בקטע זה התבלטו לטובה כלי הנשיפה המיטיבים להמחיש את המימד הסיפורי של היצירה. מאידך- יצירתה המוסיקלית של טללית באה לידי ביטוי בהלחנת שירים המשלבים אלמנטים מוסיקליים מגוונים- מוטיבים ג'אזים עדינים, לצד טונציה ווקאלית עכשווית וישירה, כאשר העיבודים התזמורתיים אשר נרקמו לשירים אלה העמיקו את עושרם המלודי והעניקו להם מעטפת קלאסית קלילה ומשובחת. עוד יש לשבח את השתיים על תעוזתן המוסיקלית, כאשר במהלך הערב נוגנה בבכורה ישראלית היצירה-twin legends של המלחין רוברטו מולינלי- יצירה מודרנית ומורכבת לצ'לו ותזמורת, אשר מאופיינת בוירטואוזיות עילאית המלווה בנרטיב מוסיקלי הפכפך, כאשר הנושא הראשי של היצירה מגובה בקו מודרני א-טונלי ובמוטיבים ג'אזיים קצביים, בעוד חלקה השני מאופיין במשפטים מוסיקלים מלודים, וצלילים ארוכים, המתגבשים לכדי תמה מוסיקלית סיפורית ומרתקת. נראה כי יצירה זו לוותה בלא מעט הרמות גבות בקרב קהל הצופים בשל אופיה המתריס והדיסוננסי למחצה, אך מדובר ביצירה מוסיקלית מורכבת המצריכה האזנה מעמיקה, שכן היא משלבת אלמנטים שונים השאובים מתוך סגנונות מנוגדים ומגוונים.
חלקו השני של הקונצרט התמקד בנגזרות הטנגו המודרני על כל גווניו, כאשר הבנדוניסט קרל קריינהוף ההולנדי כבש את עמדת הסולו בעודו מפגין נגינת בנדוניאון ווירטואוזית ומלאת רגש, זאת בהתאם לפוזיציה הפיזית הייחודית המאפייינת את נגני הבנדוניאון.
הבנדוניאון משמש כלי חיוני ומוביל במוסיקת הטנגו ,כאשר קצב הטנגו וצלילו הייחודי נקבעו בהתאם לתכונותיו המוסיקליות והמכניות של כלי זה. המשפטים המוסיקליים הקישוטיים המופקים באמצעות הבנדוניאון, מעמיקים את אופייה היצרי והמלודי של מוסיקת הטנגו, לצד פראזות מוסיקליות המשלבות חריקות דיסוננסיות, זאת בהתאם לאופיו היצרי של סגנון זה כפי שהוא בא לידי ביטוי בקו הטנגו החדשני אשר פותח על ידי אסטור פיאצולה.
פיאצולה, אשר שאף בתחילה להתברג כמלחין מודרני קלאסי, לא הצליח להיגמל מצליליו של הפולקלור הארגנטינאי המסורתי אשר היה טבוע בו מבטן ולידה, וכך הוא יצר סגנון חדשני ומהפכני המשלב בין יסודות הטנגו הארגנטינאי לאלמנטים הלקוחים מהמוסיקה המודרנית והקלאסית. בהתאם לשינוי הסגנוני אשר חל במבנה הטנגו, כך גם הרכבי הטנגו קיבלו תפנית משמעותית לאורך השנים, כאשר הרכב הכלים המסורתי התרענן בכלים חדשים כמו- גיטרה חשמלית וסקסופון אשר העמיקו את המימד המוסיקלי החדשני המאפיין סגנון זה. שינוי זה גרם לטנגו להתרחב אל מעבר לגבולות ההרכב הקאמרי המכיל מספר מצומצם של כלים, ולהוות סגנון אהוב ומועדף על תזמורות שלמות על שלל כליהן, הליך אשר הצריך עיבודים חדשים של היצירות השונות על מנת ליצור הרמוניה מוסיקלית מותאמת בין שלל הכלים.
כצפוי- חלק זה הכיל בעיקר יצירות של פיאצולה בעיבודים תזמורתיים עשירים וחושניים, המבליטים לטובה את העומק המוסיקלי של נגני התזמורת הקאמרית המשלבים בדיוק מירבי בין מימד קלאסי רומנטי לאלמנטים מוסיקליים מודרניים המצריכים צורת נגינה ייחודית ומותאמת. לצד יצירותיו החושניות והנוגות של פיאצולה, ביניהן-oblivion ו'אדיוס נונינו' היפהפה, בלטה לטובה יצירתו המקורית של קריינהוף- fuerza, המכילה מוטיבים האופיינים לסגנון הטנגו החופשי לרבות- משפטים מוסיקליים קישוטיים ומלודים, אצ'לרנדו לקראת סיום היצירה, חריקות א- טונליות לצד רומנטיקה מתפרצת, ומשיכות קשת חדות המשוות ליצירה מעטפת מוסיקלית חושנית ומחוספסת כאחת.
קונצרט זה על טהרת הטנגו- פיוז'ן, העניק לקהל הצופים חווייה מוסיקלית מגוונת המשלבת בין אלמנטים קלאסיים מסורתיים, לניחוח מוסיקלי חדשני ויצרי המחבר בין קצוות מוסיקליים שונים. שילובים מופלאים אלה מיטיבים להנגיש את המוסיקה ככלי סיפורי רב חושי המכיל מגוון רחב של התרחשויות לטוב ולרע, כאשר ההיבט האסתטי המיוחס למוסיקה הקלאסית המסורתית והאלמנט הרגשי המכיל קשת רחבה של מבעים, חוברים יחדיו לכדי חוויה מעמיקה ומהנה כאחת .
