צוֹעֵד בַּחֲשֵׁכָה בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם,

נַפְשִׁי כְּמֵהָה לְמַיִם – כְּאַדְמוֹנִית לְקֶרֶן אוֹר,

אַךְ אֵינִי חָשׁ בַּצָּמָא.

בְּנִגּוּנַיִךְ הַשּׁוֹפְעִים נִיצוֹצִין בַּחוֹל

אַתְּ סוֹדֶקֶת – חוֹמָתִי,

כְּנַעֲרָה פּוֹרַעַת שְׂעָרָהּ, נוֹעֶצֶת מַבָּט,

מַמְשִׁיכָה הֲלִיכָתָהּ, וְלִבִּי אַחֲרֶיהָ.

אֹדֶם צֶאֱלוֹנִים – מַפְתֵּחַ זָהָב,

עוֹלֶה זִכְרוֹן דִּמְעָה עַל לֶחִי עֲנֻגָּה

שֶׁל רוֹזֶנֶת שִׁירָה – עִמָּהּ יָדַעְתִּי שְׂפַת סְתָרִים.

וְצִפֳּרִים מִשְׁתַּחְרְרוֹת שׁוּב

לֶאֱסֹף פֵּרוֹת הָרוּחַ,

וּלְהָבִיאָם אֶל מִפְתַּן הַכָּרָתִי הַמִּתְעוֹרֶרֶת

כִּלְסוֹד נִיחוֹחַ אָבִיב.