בסד

פרשת בהר בחוקותי/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

בדרך כלל נקראות בכל שבת שתי הפרשות "בהר בחוקותי" ביחד. בשתי הפרשות מפורטות מצוות רבות ונקבעו חוקים רבים שנתנם הקדוש ברוך הוא. מרבית המפרשים מתרכזים בפירוש המצוות והוראות החוקים שנמסרו לעם ישראל בפרשות אלה. במאמר זה אני מבקשת להתרכז דווקא בשני הפסוקים הפותחים את הפרשה, משום שפרשת בהר מספרת לנו את סיפור המסגרת של מערכת היחסים המתקיימת בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. כבר מקריאת שני הפסוקים הראשונים בפרשה מובן כי להר סיני ישנה חשיבות מיוחדת בחיים הרוחניים של עם ישראל, כי עליו נתכוננה הברית המתקיימת בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. יחד עם זאת, להר סיני ניתן מעמדו המיוחד דווקא לאחר קבלת התורה , לאחר חטא העגל. מעמד מיוחד זה ניתן להר סיני בפרשת בהר, בתוך חומש ויקרא, שהוא ספר החוקים שבתורה. נתינת מעמד מיוחד זה להר היא המצדיקה את קריאת שמה של הפרשה בשם פרשת "בהר". אכן, הר סיני וחוקי התורה כרוכים זה בזה, ולכן נקראות שתי הפרשות, בהר בחוקותי יחד. מובן, כי לאמור השלכות חשובות על קיומם של החיים הרוחניים של עם ישראל בארץ ישראל. על כך ועוד במאמר להלן.

בהר הברית

פרשת בהר פותחת כך: " וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה' א' ב'). ככתוב בחומש שמות, ניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני ונכרתה בו ברית הקדושה בין השם ועם ישראל (שמות כד' ז' ח'). במעמד הר סיני קיבלו עליהם עם ישראל את התורה בבחינת "נעשה ונשמע" כלומר : עם ישראל מוכן היה בכל רוחו ומתוך אחדות מלאה, לקיים את מצוות השם וחוקותיו. רק בהמשך, הוצרך עם ישראל לשמוע את פרטי המצוות וטעמיהן על ידי לימוד התורה. זהו שנאמר "כפה עליהם הר כגיגית" (תלמוד בבלי, שבת פח' א'). משמע, הר סיני היה כעד למעמד שבו עם ישראל קיבל עליו את תנאיה הכלליים של הברית שכרת השם עם עמו. כך, למרות אחדות העם ורוחו הנכונה לקיים את הברית שכרת עימו השם, נכנע העם לערב רב וחטא בחטא העגל. כאשר אמר השם למשה על דבר חטא העגל, ירד משה רבנו במצוות השם מן ההר, ושבר את לוחות הברית. בכך, אומר רמב"ן, "כאילו נתבטלה ברית ההיא אצל הקב"ה". רק לאחר שמשה הפציר בקדוש ברוך הוא בלשון תפילה ותחנונים והעתיר לפניו שלא יכלה את עם ישראל, נתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות, וציווה את משה בברית חדשה. מפרש רמב"ן את שנאמר: "הנה אנכי כרת ברית" (שמות לד' י')  זוהי ברית חדשה נוספת שכרת השם עם עם ישראל בהר סיני. מה טיבה של ברית חדשה זו שנכרתה שוב בהר סיני? בפעם זו פירט השם את המצוות והעמיד את עם ישראל על חשיבותן ועל משמעותן. מכאן נודעת גם חומרתן של המצוות, שכן, כאשר המצוות מפורטות ומוסברות כדבעי, יש חומרה יתרה באי קיומן. אי קיומן של מצוות הברית ועיקרן שבת ושמיטה גורם לכך שארץ ישראל, הארץ שבחר השם לקיום הברית בין השם ועם ישראל,  מקיאה את עם ישראל מתוכה. כך, מפרש עוד רמב"ן כי מצוות שמיטת הארץ בשנה השביעית נמסרה לעם ישראל בלוחות הראשונים בכלליות אולם בלוחות השניים, בפרשת בהר, נפרטו הוראות המצווה בפרטיה ודקדוקיה,  כדי להבהיר לעם ישראל את חשיבות קיומה כמו גם את חומרתה. הנה לנו פרשת בהר : הר סיני בראשונה היה כלול במעמד של ברית כוללת רוחנית בעיקר. הר סיני בשניה כמופיע בפרשת בהר, נכלל במעמד של ברית מחודשת שהוראותיה מפורטות כדבעי לעם ישראל.

בין שבת לשביעית

מפרש עוד רמב"ן:  "שבת לה' לשם ה' כשם שאמר בשבת בראשית ... כי כל השבתות גם המועדים לשם ה' הן ... " . לפי פירושו של רמב"ן יש לשמור את השבת אך ורק כי היא שבת לה'. קידוש השבת נעשה כדי להעיד כי השם ברא את העולם בששת ימי בראשית. כל אדם יהודי יודע כי השם הוא בורא העולם מששת ימי בראשית ובקידוש יום השבת הוא מפיץ ידע זה בכל העולם. יום השבת המקודש להשם ולעם ישראל הוא מעין "היום החותם" על כל ימי הבריאה המאשר ומקיים אותה בעולמנו בכל רגע. עדות זו של עם ישראל בקידוש יום השבת מגלה את מלכותו של השם בעולם התיקון בכל רגע.

באשר לשנת השמיטה מפרש רמב"ן : "שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה' וגו' ". מן הפירוש עולה כי בעוד מצוות קידוש יום השבת חותמת את ששת ימי הבריאה , מעידה על בריאת העולם בששת ימי בראשית, ומגלה את מלכות השם בעולם התיקון, פניה של מצוות שמיטת הארץ בשנה השביעית, הם אל גאולת עם ישראל ארץ ישראל והעולם כולו באלף השביעי. שנת השמיטה החלה בשנה השביעית מונה את השנים עד לשנת הגאולה באלף השביעי. השם יוצר העולם והאדם בו הוא גם גואלו של עם ישראל והעולם כולו. ברור עתה אם כן החיבור בין השבת היא היום השביעי לשנת השמיטה בשנה השביעית. את שניהם יש לקדש לשם שמים בלבד: השבת היא מקצת מטעמו של עולם הגאולה בעולם הזה,  בעוד השמיטה בשנה השביעית מכוונת אל האלף השביעי, אל הבאת הגאולה השלמה אל העולם. השבת עוסקת בימים "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב') שכן עשייתו הרוחנית של האדם היהודי בעולם הזה נמדדת בימים בהם הוא עושה עבודת השם. השבת היא יום הנמשך על פני עשרים וחמש שעות, ולאורה נמדדים ימי חייו של האדם היהודי ופועלו הרוחני בעולם הזה. עם ישראל מצווה לשמור את יום השבת ולקדשו (דברים ה' יא – יד) ולזכור את השבת כל ימות השבוע (שמות כ' ז – י ) הוא שנאמר : "שמור וזכור את יום השבת לקדשו". לעומת מצוות השבת, מצוות שמיטת הארץ בשנה השביעית עניינה שנים. הגם שחובה על האדם היהודי לצפות לגאולה בכל רגע, שעון הגאולה הוא שעון השנים, במחזור רוחני של שבע שנים, עד האלף השביעי של הגאולה. תכלית קיומה של מצוות השמיטה  היא רק בארץ ישראל, ומנין השנים לקיומה הוא מעל הזמן של קיום האדם בעולם התיקון. אם הימים נמסרו לאדם לצורך עבודת השם בעולם התיקון, הרי השנים, ועיקרן שנות השביעית של השמיטה, נמסרו לעולם הנצח שברא השם. ואין נצח אלא עם ישראל בארץ ישראל בעולם הגאולה.  

סיכום

בימים אלה אנו עדים לשיח הרוחני החשוב המתחדש בעם ישראל, בעניין חוק הלאום, בניסיון להגדיר את ערכינו החשובים ואת סמלי הלאום של מדינת ישראל בחוק יסוד. השבת היא חלק עיקרי בשיח הזה, עוד מימי הסטאטוס קוו של טרום הקמת המדינה, כאשר בן גוריון ביקש את סיועה של היהדות החרדית בהמלצה לפני ועדת אונסקו"פ, הועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל, על החלטת החלוקה. השבת מגדירה לא רק את היותנו יהודים אלא את שורש היחסים בין השם ועם ישראל. בימינו, מוצעות דרכים רבות להגדרת אופיה של השבת, וניטש ויכוח גלוי על צביון השבת,  בין המצדדים בכך כי שבת נועדה  לבילוי ולנסיעה בתחבורה ציבורית, ובין אלה המבינים את חשיבות קיום מצוות שמירת השבת כהלכתה. דווקא עתה עלינו לזכור ולהבין כי השבת לא נמסרה לעם ישראל לצורך הנאתו הגשמית או הרוחנית בלבד. שמירת השבת הינה מצווה שתכלית קיומה הוא כדברי רמב"ן לשם קידוש השם בלבד. עלינו לזכור תמיד כי השם, הוא בורא העולם, ועם ישראל הוא שליחו של השם עלי אדמות. השם, אלוקי ישראל, ציווה את עם ישראל בקידוש יום השבת למענו. הא ותו לא. כך מפרשים חכמינו זכרונם לברכה ומחוכמתם יש לנו רק להשכיל.