סקירת אלבום איתי בלטר/ תומר פישר

צילום: דני מכליס 

יש אלבומים שההתאהבות היא בשלבים ומצריכה ממך עוד האזנה. יש אלבומים שאתה בולע אותם בנשימה אחת בלי לשאול יותר מדי שאלות. כזה הוא אלבומו החדש של איתי בלטר, פסנתרן, יוצר וזמר שמאחוריו אלבום סולו אחד, השמש, השד, הרוח והים שיצא ב2005. מאז, חלפו שתיים עשרה שנה והיום הוא מזמין את המאזין ללכת אתו ב"רחובות וקסמים".

"רחובות וקסמים" הוא אלבום קטן, צנוע עם סאונד חם. השירה קרובה אלייך, קול הבס החרוך של איתי יחד עם התופים של יובל שפריר, הבס, הגיטרות והקלידים של אמיר גרומן והפסנתר של איתי. מעט כלים, הרבה מרחב לשיר שזורם בקלילות אל המאזין מבלי להישמע תלוש. אנחנו משייטים אתו מסיפור לסיפור. בעיניי, מיוחד שהדיסק נפתח עם צעדי רגליים מהלכות ולאן הן מהלכות? ללילה אחד, מלא פרידה נוגה עם טל פוגל שמתארחת בקולות שמימים.

"לילה אחד ביקשת ממנה ללכת

אחרי שלקחת ממנה הכל

היא הגיעה אלי רזה וחיוורת

ילדה בודדה כלה של אתמול"

שיר שעובד אחרי האזנה אחת ומוביל אותנו לשיר מלא הגיון, "החיים מדויקים". גם בו מרגישים את איתי בהשפעה חזקה של בוב דילן ולאונרד כהן. "שומע את הקולות, רואה את הצללים, זה רק אותו השיר שנכתב לפני שנים". כאב הפרידה לא הגיוני, אבל הבריחה אל הלא נודע, מצדיקה כמה לחיים יש הגיון בדיוק. הקסמים של איתי כמבצע - מגיעים אלייך בשיר הנושא. גם בתוך מילים שצועקות אהבה, עדיין הכאב שוטף את הרחובות שהלכת בהם. ההפקה הזכירה לי ברגעים האלו את האופן בו יובל שפריר וערן וייץ, התאימו חליפה נוחה, פשוטה וצנועה לשיריו של גידי גוב ב"אם היינו". אין כלי שולט, הכול מתמזג לפשטות נפלאה.


בשמונה שירים, איתי מסכם את תחושותיו לגבי פרידות, קרבה, אהבה ורגעים קטנים על הזמנים שחלפו. זו קפסולת זמן שאינה חולפת גם אחרי האזנה ראשונה. 


מאת: תומר פישר - מוזיקאי, שדרן ברדיו קול גת, קול הנגב ורשת ג'
עורך מדור מוזיקה: שחר כהן. לתגובות/פניות -  https://www.facebook.com/shaharole
לחצו לכתבות נוספות במדור המוזיקה של בכיוון הרוח