צילום: עמי ורדי
אירוע ציור ושיר' בספריה המרכזית בקרית אונו/ אסנת יששכרוף
הקשת האמנותית מכילה נישות שונות ומגוונות,כאשר כל אחת מהן עומדת כשלעצמה. אך לא פעם ניתן למצוא קווי דמיון בין תחומי האמנות השונים,כאשר החיבור ביניהם מעמיק את אופן ההוויה האמנותית ומציף על פני השטח את ההשפעות ההדדיות בין תחום זה לאחר. חוקרים רבים בתחום האמנות נהגו לייחס דגש מיוחד לקשר שבין אמנות לשירה, כאשר החיבור בין שתי הנישות הללו מתאפיין בדינמיקה מיוחדת המדגישה את היחסים הדיאלקטיים והמפרים בין שני התחומים.
הארוע 'ציור ושיר' אשר נערך ביום חמישי ה-20.4.2017 בספריה המרכזית בקרית אונו ביוזמת האתר 'בכיוון הרוח' בניהולו של ראובן שבת ובהנחיית עצמון יניב (אשר דאג לתבל את הערב בשלל אנקדוטות וגילויים מרתקים), היטיב להמחיש ולחדד את הקשר בין שתי האמנויות הללו ,כאשר במהלך הערב התארחו מספר אמנים המביעים עצמם בשירה ובציור,בעוד כל אחד מהם קרא משיריו והציג את ציוריו תוך שהוא משתף את הקהל בנושאים המהווים השראה ליצירתו -הן הספרותית והן הציורית. במהלך הערב הקהל נחשף לפסיפס רחב של נושאים המאיישים את המרקם החברתי הישראלי, החל מעניינים הקשורים לנבכי הנפש,יחסי משפחה, דרך השכול והאספקט הלאומי, וכלה בסוגיות חברתיות מגדריות העומדות על סדר היום. כך לדוגמא- גדעון שני ועצמון יניב, הציגו כל אחד בנפרד ציורים המתקשרים לקרבות מלחמת יום הכיפורים בה נטלו חלק כלוחמים, כאשר הטנק מהווה אלמנט מרכזי וסימבולי בכל אחד מהציורים. לדברי עצמון (אשר חשף כי פרץ הציור התגלע בו רק לאחרונה), ציור המלחמה המתאר את אותו קרב עקוב מדם, היווה עבורו פורקן לזכרונות המלחמה הקשים אשר ליוו אותו לאורך השנים.
המשורר והצייר יוסי ארדיטי אשר חשף שני ציורים מרתקים הממזגים בין פיגורטיבי לאבסטרקטי, סיפר כיצד ציוריו משקפים תקופות שונות בחייו ,וחשף כיצד הפציעה הקשה אשר עבר בעזה עוררה באחת את היצר האמנותי אשר היה חבוי בו לאורך כל השנים.
האמנית הרב תחומית אושרית מינץ התמקדה מאידך בפן המשפחתי האישי כאשר בניגוד לשאר משתתפי הערב היא הציגה שירים וציורים המבוססים האחד על השני. וכך נשזרו להם יחדיו ציור המציג אם ובתה לצד שיר המתאר את נקודת מבטה של הבת באשר לחייה של האם.
המשוררת ליוי אורן נטע המגדירה את פועלה הספרותי כ'מאייתת רגשות ואותיות', שילבה בדבריה בין הפן הצבאי המלחמתי למישור האישי המשפחתי והפגינה בקיאות מרשימה בהיסטוריה הצבאית הלאומית,תוך שהיא מתמקדת במלחמת יום הכיפורים אשר הותירה בה חוויות קשות, זאת לאחר שבמהלך המלחמה טיפלה בפצועים הקשים ביותר מתוקף תפקידה כאחות מוסמכת. במקביל- היא גוללה ברגש ובחן רב את סיפור היכרותה עם בעלה- ד"ר יואב נטע ז"ל - מוסיקאי וצייר אשר נפטר לפני מספר חודשים לאחר מאבק במחלה קשה, וכן- הציגה כמה מעבודותיו המרשימות מתוך סדרת ציורים המציגה פורטרטים של נשים אותנטיות מתרבויות שונות.
הצייירת ליזה זברסקי הציגה מציוריה המרתקים המתאפיינים בקו סוריאליסטי עדין וסיפרה על הנובלה הגרפית שחיברה- 'להעיר את שומר המגדלור', כאשר היא מדגישה בדבריה כי יחסה לציור משול ליחסו של אדם לשפה. עוד היא הסבירה על האתגר האמנותי הכרוך בהתאמת איור לטקסט ולהפך.
הציירת והסופרת אירית זילברמן התמקדה בעיוותים החברתיים והמגדריים המניעים את יצירתה בשנים האחרונות,והסבירה כיצד ליקויים אלו באים לידי ביטוי ביצירתה האמנותית המתאפיינת בקו אבסטרקטי 'מרושל' משהו המהול לעתים בצבעים עזים וחזקים, כביטוי לכעס ולזעקה החברתית הבוערים בה. במקביל היא הקריאה את שירה 'האשה בלבן' המתכתב עם אותו קו חברתי מגדרי אשר מייצג לדבריה את כל החלומות הנאורים של אשה בחברה מתוקנת.
האמנית הרב תחומית אביב חזק התמקדה במושג 'התעברות' על שלל פרשנויותיו השונות, כאשר לדבריה כל יצירת אמנות 'מתעברת' מחדש על ידי האדם המתבונן בה בהתאם לפרשנותו האישית. בהקשר לכך היא הציגה את ציורה- 'מתעברת עם הזמן'- רישום בשחור לבן בו מצויירות שבע נשים מעוברות. לדבריה- הבחירה לצייר שבע נשים ולא תשע- כתשעה ירחי לידה, לא היתה מודעת, אך צלילה מעמיקה לחקר המשמעויות השונות של המספר 7 חשפה בפניה כי מדובר בבחירה סימבולית רבת חשיבות. העיסוק האטימולוגי במלה התעברות הוביל אותה לעוד ועוד פרשנויות אשר חידדו והעשירו את יצירתה האמנותית והספרותית כאחד.
הקהל אשר נכח באולם נהנה מערב מעניין ורב חושי אשר היטיב להמחיש את הסימביוזה ויחסי הגומלין בין השירה לציור,שני תחומי אמנות שונים אשר כל אחד מהם מבוסס לכאורה על אלמנט תיאורי שונה,אך במבט מעמיק נראה כי שני התחומים הללו מתמזגים יחד לכדי חוויה חושית מלאה הניתנת לעיבודים שונים, כאשר לעיתים התמונה משמשת כמילים ולעתים המילים משולות למימד גרפי מוחשי.
