שיר:
הַמִּשְׁתֶּה/ אילנה יופה

הִתְכַּנְּסוּ שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בְּמִשְׁתֶּה.

חָגְגוּ שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת שׁוֹתִים לִשְׁלוֹם הַמִּשְׁתֶּה.

הֵמָּה שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים וְדָם נְתִינֵיהֶם נִשְׁפָּךְ כַּיַּיִן.

וּנְשׁוֹת הַשָּׂרִים לְבוּשׁוֹת שְׂכִיּוֹת חֶמֶד וּפוּךְ

וַעֲבָדִים נוֹשְׂאִים טַסֵּי זָהָב עֲמוּסֵי מִגְדָּנוֹת

וּמַאֲכָלוֹת וְיֵין הַמִּשְׁתֶּה נִשְׁפָּךְ כַּדָּם.

וְהַמִּשְׁתֶּה הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם מִלַּיְלָה לְלַיְלָה

כָּכָה תִּשְׁעִים יוֹם וְתִשְׁעִים לַיְלָה

וּמֵעַל לַמִּשְׁתֶּה מְרַחֶפֶת שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה לֵילִית

וְתַחַת לַמִּשְׁתֶּה שָׁט יָרֵחַ עָמֹק וְכָבֵד.

וְכוֹכָבִים נִכְנָסִים בַּחֲשַׁאי מִכָּל הַחַלּוֹנוֹת

וְסוּסֵי יְאוֹר דּוֹהֲרִים בַּחֲשַׁאי בְּעַד לַקִּירוֹת

וְהַמִּשְׁתֶּה הוֹלֵךְ וְגוֹאֶה וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְגוֹאֶה וְהַלָּבָה

מְצִיפָה אֶת הָאִי הָרָדוּם בּוֹ נִתְכַּנְּסוּ כְּנֹס.

שָׁט הַמִּשְׁתֶּה מֵעִיר לְעִיר מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ מֵאִישׁ

לְאִישׁ וְהָאֲנָשִׁים שְׁטוּפֵי תַּאֲוַת מִשְׁתֶּה,

טַסֵּי זָהָב עֲמוּסֵי הַבְלֵי מַעֲדַנּוֹת

וְדָם הַמַּעֲדַנּוֹת נִשְׁפָּךְ כַּיַּיִן, וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת

נִשָּׂאִים עַל טַסֵּי זָהָב אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים זֶה

אֶת זֶה עַד לֹא יָדַע. וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי לְבַדִּי

וַאֲמַלֵּט נַפְשִׁי מִשַּׁמָּה וְהַמִּשְׁתֶּה דּוֹלֵק אַחֲרַי.

08:00. 13.3.2017