אירוע השקת הספר הגדה אם תרצו טל איפרגן/ רן ארביב

את "הגדה – אם תרצו" קראתי לראשונה כחודש לפני ערב ההשקה. קראתי אותו יותר מפעם אחת. כל פעם זה נבלע בי, נקרא בחטף, אבל נשאר. יש משהו בהנחה שכשמישהו אחר קורא שיר שאתה כבר מכיר, המבט שלך משתנה מעט. קל וחומר כשמישהו מסביר על שיר או על הספר בכלל.

אבל, ואם ניתן להתייחס לספר שירה כעל מוצר, ונראה לי שניתן, כשם שהוא בסך הכול מוצע למכירה, מן הראוי שנהפוך את הפרסום, את המילים על המוצר, את השבחים והביקורות, כשהמוצר טוב, כל מה שסביבו מתגמד. וזהו אכן מוצר טוב.

את "יראת שמים" קראתי עשרות פעמים. זה השיר היחיד לדעתי, שנקרא בהשקה פעמיים. פעם אחת מהן היתה על ידי איפרגן עצמה. זה השיר האהוב עלי ביותר בספר, אבל ממספר קריאות, כל שיר יכול להפתיע אותך בזמנו או בזמנך או בזמן שפשוט קיים.

אני מודה, לא קל לי לשמוע הסברים על אמנות. אם אני ממש אוהב סרט, למשל, אין לי צורך שיסבירו לי עליו. אני רוצה להישאר איתו, עם החוויה המשותפת והבתולית מהסברים.

עם זאת, היה משהו מאוד עגול בערב ההשקה (שהתקיים ב-3.4.17, בפאב אירי כשר ברעננה {המרפי'ס}). נאמרו בקול הסברים (מפי רן יגיל – מו"ל הספר {הוצאת עמדה}, סופר ומבקר ספרות; צדוק עלון – משורר והוגה שליווה את לידת הספר החדשה; ראובן שבת – משורר, מו"ל ומייסד הפורטל "בכיוון הרוח"; האחים הרצל ובלפור חקק – משוררים, יושבי ראש אגודת הסופרים לשעבר; מנחם פאלק – משורר ומתרגם), נכחו הקראות (מפי המשוררת עצמה, אמה של המשוררת ושאר המוזכרים מעלה), והיתה מוזיקה (שהפיקו בחסד רונן רוזנר, דניאל מויאל ואורן גליקי). לעתים זה עניין וסקרן יותר, לעתים מעט פחות, אבל בשורה התחתונה, ממש בדקה האחרונה, הרגשתי באמת כמה אני רוצה שעוד אנשים שקרובים לחיי יחוו מהספר הזה. הכול התנקז בסוף לרצון להישאר עוד עם הספר, לשתף אותו לעולם.

אז בין אם ספר שירה הוא מוצר או חוויה, "הגדה" משאיר אותנו עם חוויה. הוא משאיר אותנו עם "החוכמה לראות את השמים ללא הצורך לראות את השמים". עם החוכמה להבין את הספר, ללא הצורך להבין את הספר. לפחות כך נראה לי.