מיכל 10

"לא, הפעם לרומא."

"טוב מאוד, נראה לי שתהיי עסוקה בזמן הקרוב. אני רוצה שתגיעי לאוניברסיטה ואני אכיר לך עמית שלי לעבודה."

מיכל נדרכה כולה והייתה כבר ערה לגמרי. זה לא דבר רגיל שאבא מזמין אותה אליו לעבודה. הוא נתן את נשמתו לאוניברסיטה, אבל לא עירב בכך אף פעם את המשפחה חוץ מאשר באירועים מיוחדים. הוא גם מעולם לא ניסה לסדר פרוטקציה עבור מישהו מהמשפחה.

כשהגיעה לאוניברסיטה מצאה את אביה משוחח בחדרו עם אדם מבוגר ממנו.

"ומי כבודו? כלומר, אני מבינה מאבא שאפשר לסמוך עליך, אבל באיזו אוניברסיטה אתה עובד ובאיזה תחום?" שאלה מיכל.

"אני עוסק בכמה תחומים," ענה הפרופסור, "אבל די בכך שתדעי שאני ממשרד המדען הממשלתי וכי יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה. שמעתי שיש לך חברים בטכניון שהרכיבו מכשיר לחיפוש מנהרות בעזה."

"כן, אבל את רוב מה שאני יודע לא למדתי דווקא מהשיחה איתו. מה שבאמת חשוב זה לא מה אני יודע אלא מה שאני מציע לך. אני מציע שתעזרי לנו להפעיל את המכשיר בעזה ובירושלים, במימון מלא שלנו. יחד נשפר אותו ויחד נייצר עוד מכשירים כאלה. בתמורה, את תקבלי אחריות על החפירות בהר הבית וזה יהיה גם הדוקטוראט שלך."

"את תהיי פטורה מהגשתה, המנחה שלך יודע על ההצעה וגם האוניברסיטה."

"זו כבר האחריות שלך," צחקק פרופ' נהוראי. "מכך אני מסיק שהתשובה שלך היא כן. אם כך, ניפגש מחר בשעה שבע בבוקר בירושלים, בכניסה למנהרות הכותל, ותביאי איתך את המכשיר."

מיכל יצאה לכיוון הטכניון. בדרך חשבה מה לומר לחברים של גידי. היא הלכה לקחת את המכשיר ורק קיוותה שהוא יהיה מספיק טוב כדי להועיל למטרה. למחרת, בשבע בבוקר, היא התייצבה כשהמכשיר בידה בכניסה למנהרות הכותל.

הימים הבאים היו אינטנסיביים ביותר. מיכל הפכה ממתרגלת ודוקטורנטית באוניברסיטה לארכיאולוגית האחראית על צוות של כמאה אנשים שעבדו איתה בחפירות במנהרות הכותל. המכשיר פעל לא רע וגילה להם איפה יש מנהרות ואיפה כדאי לחפור. החפירות התבצעו בעיקר בלילות, כדי לא להרגיז את המוסלמים ולא להפריע לתפילות היהודים. היא נאלצה לעבור לגור בירושלים ולהשלים מעט שעות שינה בכל יום. גידי ממילא לא היה בבית, ולא היה לה מושג איך סידרו את היעדרותה מהאוניברסיטה. את רוב האדמה שחפרו העמיסו על משאיות והעבירו למקומות שונים בירושלים. שם יוכלו, בהמשך, לבדוק ולחפש ממצאים שלא תחת עינם של המוסלמים. בתוך שבועיים, הצליחו לפתוח לגמרי שלוש מנהרות שאחת מהן מתחברת למערת צדקיהו.

הממצא החשוב ביותר היה קופסת מתכת אטומה הרמטית. זו הייתה תיבה מלבנית, סגורה לחלוטין ושנראתה כיצוקה אבל קלה יחסית, מה שגרם למיכל להעריך שהיא חלולה מבפנים. על צידה האחד היו מספרים בולטים מ-1 עד 7, ומעל צידה השני חרוטות בלטינית המילים: APOCALYPSE LOGOS HUMUS. נראה היה שהחריטה נעשתה מאוחר יותר ממועד ייצור התיבה. מיכל לא הצליחה להבין מהו החפץ הזה ולמה שימש, וגם פרופ' נהוראי, שקיבל את התיבה והעביר אותה למומחים שיבצעו בה בדיקות נוספות, לא העשיר אותה במידע חדש לגביה.

גידי טס הלוך ושוב בין רומא, לונדון, ירושלים, חיפה וHYPERLINK "http://www.youtube.com/watch?v=Tw95-hj-xhw" תל-אביב. בימים שנפגשו השתדלה מיכל להתפנות מעבודתה ולבלות איתו ככל האפשר, בעיקר בדירתם. כך עברו להן כמעט שלוש שנים מאז סיים גידי את לימודיו, ובינתיים קנו דירה יפה בכרמל. גידי כבר התחיל לחשוב לעזוב את המוסד ולהתמסד בבית. הם רצו בילד, אבל סיכמו להמתין עד שגידי וגם היא יהיו יותר בבית. בינתיים, המכשיר שהמציאה יחד עם חבריו של גידי, עזר להם מאוד וכבר ייצרו עוד שניים כאלה, עד כמה שידעה מיכל. אחד מהם נשלח לייעודו המקורי, לחיפוש מנהרות בעזה; עם השני היא עבדה בחפירות בירושלים; והשלישי, לפי מה ששמעה, עזר בחפירות בחיפה, באזור שבו עמדו לחפור את מנהרות הכרמל, וכי נמצאה שם עיר נוצרית בשם קסטרא.

באחד הימים קיבלה מיכל טלפון מפרופ' נהוראי, שהורה לה לעבור לחפירות ברמת הגולן. השינוי הזה החזיר אותה לחיפה, והיא וגידי חנכו את דירתם החדשה בכרמל. בעקבות עבודת הדוקטוראט שהשלימה בכל זאת, ובזכות הממצאים בחפירות המנהרות בירושלים, קיבלה את הדוקטוראט באוניברסיטת חיפה והפכה לארכיאולוגית חוקרת מהמניין. חייה התנהלו על מי מנוחות עד הכנס על הטמפלרים שארגן אביה בחיפה.

מיכל ידעה שאביה עוסק בהיסטוריה של המאות ה-18 וה-19 בארץ ישראל מטעם "מכון שומאכר" באוניברסיטת חיפה. היא גם הכירה את הספר שכתב על מושבות הטמפלרים הגרמנים בארץ. אבל מעולם לא חשבה, עד אותו כנס, כי יש קשר בין עבודתה כארכיאולוגית של תקופות בית ראשון ושני, לעבודתו המתייחסת למקומות אחרים ולתקופות אחרות. התברר שטעתה.

יומיים לפני הכנס הזמין אותה פרופ' נהוראי לפגישה באוניברסיטה, ולהפתעתה הרבה גם אביה בא לפגישה. היו שם עוד שלושה אנשים שלא הכירה. פרופ' נהוראי פתח את הפגישה והציג את הנוכחים: שניים מהם נשאו אף הם תואר פרופסור, האחד באסטרופיזיקה והשני מתמטיקאי בשם גוטשטיין מהטכניון, שמיכל זכרה כי עבד עם אימה. השלישי נשא את התואר יועץ ראש הממשלה לענייני המקומות הקדושים ואחראי לקשרים עם הוותיקן.

אביה של מיכל השתתק והתיישב בחוסר רצון ניכר, ונהוראי המשיך: "כידוע לכם, גוטליב שומאכר, שחי כאן במושבה הגרמנית בחיפה במאה ה-19, היה מהנדס וארכיטקט, ארכיאולוג חובב וקרטוגרף. הוא צייר מפות מדויקות להפליא של רמת הגולן, עבר הירדן המזרחי ורוב סיני והנגב. למעשה, מפות אלה היו כל כך מדויקות שכל המפות שהוכנו חמישים שנים אחר כך נסמכו עליהן. הדיוק הרב הביא אותנו למסקנה שהוא לא יכול היה, בכלים שעמדו לרשותו באותה תקופה ובזמן המוגבל ששהה באותם מקומות, לשרטט מפות כל כך מדויקות. חשבנו שהיו לו עוד מקורות ואכן גילינו מקור כזה."

"לפני חודש, כשהזזנו בתים טמפלריים בקריה בתל-אביב, גילינו ארכיון טמפלרי שכלל מפה שהייתה בידי שומאכר. במפה היו מספרים וסימנים שלא פענחנו, ולכן העברנו אותה לפרופ' גוטשטיין. פרופ' גוטשטיין, ספר לנו, בבקשה, מה גילית," פנה נהוראי לפרופ' גוטשטיין.

כאן קם הפרופסור לאסטרופיזיקה גם הוא ואמר: "ראיתי את המפה, הסימנים הנוספים שעליה מייצגים את מיקומם של כמה כוכבים בעת כתיבתה, כפי שהיו נראים ממסלול שמקיף את כדור הארץ, ללא השפעת האטמוספרה. במפה מצוינת מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי, שהיא המערכת הקרובה ביותר למערכת השמש שלנו, רק כארבע וחצי שנות אור בערך. מערכת כוכבים זו ניתנת לצפייה רק מחצי כדור הארץ הדרומי. כלומר, המפה מתייחסת למזרח התיכון וכוללת ציון מיקום של כוכבים הנראים רק ממרכז אפריקה או מדרום אמריקה ואוסטרליה. לפי מיקום הכוכבים המצוינים במפה, אני תומך בהנחה שגיל המפה הוא כשש מאות שנים."

מיכל הזדקפה וניסתה להבין את הקשר. "אותו מהנדס, שומאכר, חפר עתיקות בכמה מקומות בארץ, כל המקומות האלה מסומנים באותה מפה שמצאנו. במקום הראשון שחפרנו בעקבותיו, בהר הבית, נמצא מכשיר. נכון, מיכל?" שאל נהוראי בפנותו למיכל. "אנחנו לא בדיוק יודעים מה הוא עושה ואיך, אבל אנחנו יודעים שהטכנולוגיה לבנייתו לא הייתה ידועה לפני כמעט אלפיים שנה בעת שייצרו אותו. למעשה את הטכנולוגיה הזו אנחנו לא מצליחים להבין גם כיום."

"יש לנו יסוד סביר להניח שהמכשיר שמצאנו היה בידי הטמפלרים הקדומים בשנת 1200 לספירה לערך, והתגלגל איכשהו לידי הבונים החופשיים, שאיבדו אותו שוב, עד שנתגלה על ידנו. שומאכר ידידנו היה כנראה בונה חופשי שחפר במקומות המסומנים במפה שהייתה ברשותו. הנוצרים והמוסלמים בטוחים שאנחנו חופרים עדיין בהר הבית ומאיימים ליצור פיצוץ ברמה הפוליטית, שעלול לגרום מלחמה על רקע דתי. זה הדבר הגרוע ביותר מבחינתנו עכשיו." כאן התיישב פרופ' נהוראי כשהוא מתנשף מעט.

עתה קם יועץ ראש הממשלה ודיבר: "אנחנו יודעים שהוותיקן משתף פעולה עם המופתי של ירושלים, וששגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מינה נזיר יווני בשם אלכס לתפקיד המקשר עם המופתי. יש כאן מצב מסוכן מבחינתנו, שתקום חזית משותפת של נוצרים ומוסלמים נגד היהודים בארץ. אנחנו לא נוכל לחפור בנקודה השלישית המצוינת במפה, בתל- מגידו, אם הדבר ייוודע לכנסייה הנוצרית. מדובר במקום שהוא בעל משמעות מיוחדת לנוצרים, ארמגדון, המקום שבו, לפי אמונתם, יתחיל הקרב בין גוג ומגוג, בין האנטיכריסט שיתגלה לבין המשיח שיגיע, כלומר - מלחמת עולם."

"תראי," אמר נהוראי, "חפרת בירושלים עם הציוד החדש שלך ומצאת את המכשיר הזה. ברמת הגולן לא מצאת דבר, אבל בכלא במגידו מצאו האסירים, בטעות, פסיפס עתיק ששייך כנראה לכנסייה העתיקה ביותר בעולם. הם הלכו לחפור יסודות למבנה חדש בחצר הכלא ונתקלו בו. הם מוסלמים, ולכן הסיפור הזה עלול להגיע מהר מאוד לוותיקן. אני רוצה שתעברי לחפור במגידו, מהר אבל בשקט ככל האפשר, בלי לעורר עלינו את המוסלמים או את הנוצרים. נוכל לעכב אותם מלהתערב רק אם נעשה קצת מניפולציות עם האלכס הזה שאת מכירה."

"אין צורך בכך," ענה לה פרופ' נהוראי. "בעלך, גידי, כבר עוסק בזה זמן מה. בקרוב הוא ייפגש עם אלכס ברומא ויקבע איתו ביקור אצלכם. כלומר, הוא כבר מכין 'הצגה' שלמה לאלכס."

מיכל לא הרגישה בנוח מכל הסיפור הזה. אחרי כל ה"הצגה" שערך נהוראי אביה נאלץ לשנות את נושא הכנס, כשנהוראי תובע זאת די בגסות. כעת מתברר שגם בעלה עובד עבור אותו נהוראי. על אף שהיא זכתה בדוקטוראט, באחריות על החפירות בירושלים ועכשיו גם במגידו, המחיר שהיא ומשפחתה נדרשות לשלם כנראה לא יהיה קטן.

כשחזרה הביתה גידי צלצל מרומא. הוא אמר שיגיע עם אלכס לארוחה מחר, והבטיח להסביר לה הכול כשיחזור. שלוש שעות אחר כך התקשר שוב ואמר לה שהארוחה עם אלכס תידחה למחרתיים ושהיא תארח אותו לבדה, וכי הוא יגיע למחרת ואז יסביר לה. היא לא הייתה מרוצה. זה קלקל לה את התוכניות ליום רביעי, היום החופשי שלה, והיא נאלצה לבטל פגישה שקבעה עם חברה. היא שנאה כשאחרים מסדרים לה את לוח הזמנים שלה, ובכל הקשור באלכס הרגישה מיכל שהיא לא בשליטה כלל.