סיפור:
שיווי משקל/ שרון אילני 



״יש לנו המון על מה לדבר״ קרא את ההודעה שערערה מיד  את שיווי משקלו היומי.
זיהה את השקט שלפני הסערה.
 כבר שנתיים שלא שמע ממנה.

לפני שש וחצי שנים צדה את  עינה מודעה בעיתון בה  נכתב כי "מחפשים מזכירה למנכ״ל חברת משלוחים".
זיהתה מיד שמדובר במפקד היחידה שבה שירתה כקצינת מבצעים לפני 13 שנה  והייתה כפופה לו ישירות.

שיחה טלפונית ותזכורת קצרצרה זיכתה אותה בתפקיד הנכסף ללא ראיון מקדים.
״רק חוות דעת גרפולוגית,״ נשמע מעט מתנצל.
״למען הסדר הטוב בחברה,״ הסביר את עצמו.

משכורת מכובדת. בוס נילהב ומעריץ שהכיר את כישוריה והיה בקי בגחמות נפשה.

נישאה כשנתיים לאחר תום השירות הצבאי לשליש היחידה בה שירתה שנעשהאיש עסקים
חובק עולם בתחום הקוסמטיקה.

הוא נישא לפני שמונה שנים לקצינת הח״ן ביחידה עליה פיקד והעתיק את מגוריו מחדרה לתל אביב.
זכה במיכרז ׳מנכ״ל חברת מישלוחים׳ מיד לאחר שחרורו.

הפינוק לו זכתה ממנו היה מעל ומעבר לגבול המקובל.
שש וחצי שנים עבדה במחיצתו והקפידה לשמור בקנאות על מרחק נגיעה.
לא הייתה מאושרת ממנה כשהוזמנה עם בעלה לארוחת ערב בבית הבוס ואישתו.
שניהם היו נרגשים  לפגוש את קצינת הח״ן לשעבר שלא ראו אותה מאז שחרורם.

בכל הזדמנות נהג להחמיא לה תוך שהוא מקפיד לשמור על הטעם הטוב, הנימוס, ואולי גם מגבלות החוק.
אך מילות החיבה שהרעיף עליה נפלו על אוזניים ערלות.
היא התעלמה באלגנטיות מחיזוריו האצילים.
״הכל בשליטה מלאה,״ שיכנעה את עצמה.

בכל פעם שהציע לה בהפסקת הצהריים להצטרף אליו לארוחה עיסקית במסעדה שממול
סירבה באסרטיביות.
הכירה על בוריו את ׳חוק המרות׳ ושמרה על עצמה שלא ליפול ברשת.
בקיאה הייתה בכללי המשחק שחייבו אותה להתנהל באחריות בתוך מצב מביך שאליו נקלעה.
היא זיהתה את ריח העשן גם אם לא ראתה את האש מעולם.

עוד מימי הצבא הוא ידע שהיא מכורה לקרואסון גבינה והקפיד בכל יום לסמם את חושיה בקרואסון גבינה חם וטרי שהצמיד לכוס הקפה על שולחן הכתיבה שלה.

בכל חג נהג להעניק לה שי אישי.
חרדת המתנות פקדה אותה לפני כשנתיים משקלטה בחושיה החדים
כי מדובר ב׳שוחד׳ ולא בשי לחג.

פעמיים זכתה להעלאות שכר מכובדות שהטביעו בנפשה טביעת אצבע תמוהה ולא מוסברת.

מעולם לא נכחה במסיבות ואירועי השקה בחברה אלא אם האירוע כלל את בני הזוג.

גם כשנאלצה להשאיר את הרכב במוסך לשבוע ימים השכילה לסרב
להצעות הטרמפ של הבוס בתירוצים מכובדים.
״קבעתי עם חברה שתגיע לאסוף אותי,״ נהגה לדחות אותו בחיוך מתקתק.
תמיד הקפידה להודות לו בנימוס על הרצון הטוב.

כשהייתה נכנסת למשרדו לשיחת עבודה הקפידה להשאיר את הדלת פתוחה.
כל נסיונותיו לפלרטט עימה על הא ועל דא עלו בתוהו.
נמנעה מלשתף אותו בחוויותיה הפרטיות, המשפחתיות והאישיות.
״רק ענייני עבודה,״ שיננה לעצמה השכם וערב.

במקרה שמע על חגיגת בת המצווה שנערכה לפני שבוע לבתה הבכורה.
״אירוע צנוע בחוג המשפחה וחברים קרובים,״ הסבירה לו.

בימים בהם שהה בעלה בחו״ל לרגל עסקיו נהגה לסיים את העבודה מוקדם.
מיהרה לשוב לביתה.

מעולם לא נענתה להזמנתו של הבעל או הבוס להצטרף לנסיעות עסקיות לחו״ל.
פעם אחת הספיקה לה למצוא את עצמה משוטטת בחו״ל לבדה ברחובות הכרך הסואן,
כשבעלה רץ מפגישה לפגישה.

אתמול טס בעלה לארצות הברית. פתח סניף בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
פעם ראשונה שייעדר תקופה ארוכה מהארץ.

לא יכולה הייתה להסביר לעצמה מדוע נענתה הפעם להצעתו והתלוותה אליו לערב השקת
מוצר חדש של חברת יבוא בהקמה.
לא תסלח לעצמה על רגע קטן של נחמדות שדחף אותה להזמין אותו לעלות לקפה של חצות.
רק להודות לו על ערב נפלא ביקשה.

קמה להתקלח והתכוונה לחזור לפינוק נוסף במיטת החטאים.
מצאה אותו לבוש, עומד ליד דלת הכניסה כשהוא משחרר נשיקה באוויר,
לא לפני שהספיק למלמל במבוכה ״אני חייב לטוס הביתה״.
עזב את הדירה כשהוא מותיר אותה מוכת הלם.

פחות משניה לקח לה להבין שסימן עליה .
בגדה בבעלה, בחברתה ובעיקר בעצמה.

ארבע שנים הריחה את אבק השריפה ובטחה בבלוני החמצן שיגנו עליה מפני ערפול חושים.

ארבע שנים עבדו ביחד.
ארבע שנים דחתה את חיזוריו בעקשנות.
ארבע שנים הגנה על כבודה בעקשנות עד שבאותו ערב אומלל
נכנעה ליצריה ו׳נפלה במילוי תפקידה׳.

למטה על חלון רבו מתחת למגב מצא פתק בכתב יד מוכר.
״ידעתי שזה עניין של זמן וזה יקרה בסוף...״ כתבה לו קצינת הח״ן לשעבר.
חרדה תקפה אותו משקרא את השורה האחרונה.
״העתק : אורנה ניסן-נץ // אריק נץ

״יש לנו המון על מה לדבר״ חש את הכוויה למיקרא הודעתה.
״לא כל מה שגלוי באמת קיים״ השיב במיסרון וחסם אותה.

ואבא היה אומר :
כל נגר מתחיל יודע שצריך למדוד מליון פעם לפני שחותכים פעם אחת.