בסד

פרשת כי תשא/ צב'יה כהן 

אקדמת דברים

פרשת כי תשא פותחת בציווי האלוקי הבא: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שמות ל' יב'). הציווי הפותח את הפרשה מבהיר את קיומו של קשר הדוק בין ספירתם של בני ישראל ומנייתם, ובין נגף, כלומר צרה ומצוקה, שעלולים חס ושלום לפקוד את קהל ישראל בעת שמונים אותם וסופרים את מספרם. על פי הציווי, הדרך להימנע מנגף בעם ישראל כאשר מונים את הקהל, היא על ידי מניית סכום כסף שנותן כל איש מעם ישראל, במקום למנות את הקהל. הכסף ניתן בקדושה להשם. כך, במקום למנות את מספרם של הקהל מונים את הכסף שהוא נתן. עוד על פי הציווי, נתינת הכסף היא בבחינת כפר נפש של כל איש. כלומר, נתינת הכסף לצרכי קדושה משמשת ככופר לנפשו של האדם שאותו מונים בקהל, ונפשו של האיש למעשה נפדית. הכסף ניתן לצרכי קדושה, כי רק על ידי רוממות הכסף הגשמי בקדושה רוחנית, ניתן לפדות את נפשו של האדם. בפרשה, ניתן הכסף לבניית המשכן. בימינו אנו, ניתן הכסף לצרכי קדושה ותשמישי הקדושה בבתי הכנסת, שהם מקדש מעט לקדוש ברוך. על הקשר בין מניית העם וכופר הנפש במאמר להלן.

בין נשיאה ומניין

הציווי הפותח את הפרשה מעלה שאלה חשובה: מדוע מניית הקהל עלולה להביא לצרה או מצוקה ? הכתוב לא משתמש במילה "תספור" או "תמנה" אלא במילה "תשא". השורש נ.ש.א מובנו בציווי הוא לספור. מנייתו של עם ישראל משמעה כי בעת מניית כל אחד מיחידי העם, באים לפני השם כל זכויותיו הרוחניות של היחיד המרכיבות את זכויותיו הרוחניות של עם ישראל כאחד. בעת הספירה, נמנים ההישגים הרוחניים של כל איש ואיש הנמנה בקהל, ונבחנת תרומתו הרוחנית של כל אחד מעם ישראל למצבו הרוחני הכללי של עם ישראל. לכן, כאשר מונים או סופרים את הציבור, מנשאים ומרוממים אותו רוחנית, במובן זה שכל איש אשר נספר ובא במניין הקהל, נבדק ברגע הספירה על פי תרומתו הרוחנית. אנו יודעים כי בראש השנה נבדק האדם על דרכו הרוחנית. הוא עומד למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אך באותו היום גם ניתנים לאדם הכלים הנחוצים כדי לשפר את מצבו הרוחני אצל הקדוש ברוך הוא. תשובה על מעשיו של האדם, ותפילות הימים הנוראים מראש השנה ועד ליום הכיפורים, עוזרות רבות  לכל אדם לשפר את מצבו הרוחני אצל הקדוש ברוך הוא ולהיטיב את גזר דינו. נמצא שמראש השנה ועד ליום הושענה רבה, בו מוצא גזר הדין לפועל , ישנו חלון רוחני בזמן שבו נבחן האדם על מעשיו הרוחניים אך ניתנים לו גם כלים רבים וטובים כדי לשפר את מצבו הרוחני באותם ימים של בחינה. לא כך הוא בעת שמונים את בני ישראל מחוץ לזמנים רוחניים אלה. בזמנים שאינם הימים הנוראים, מניית בני ישראל וספירתם, מנשאת ומרוממת כל אדם הנמנה ונספר, לכדי בחינה ובדיקה של מצבו הרוחני בידי שמיים. כלומר, המנייה והספירה מדגישים באותו הרגע את מצבו הרוחני של האדם בעולמות עליונים, והוא עלול להיות במצב שבו בשל מצבו הרוחני, הוא עלול להינגף ולשלם על עבירות, מבלי שתהיה לו ההגנה של הכלים הניתנים בימים הנוראים. משכך, וכדי למנוע מצב זה, לא נספר האדם ישירות, אין מנשאים את מצבו הרוחני אלא במקום האדם נספר כספו. כך, הקדוש ברוך הוא יכול להאריך את הזמן הניתן לאדם כדי לתקן את דרכו הרוחנית, עד לימי ראש השנה ויום הכיפורים. בימים אלה בחינת מצבו הרוחני של האדם נעשית בחסד תוך מתן הזדמנות לתשובה, תוך מתן כלים רוחניים המיוחדים לימים הנוראים להגנה ושמירה על האדם, גם אם עליו לשפר את דרכו הרוחנית.

בין "כופר" "כיפורים" וכ "פורים"

מתוך האמור לעיל, נראה מדוע מסביר הכתוב כי הכסף שנותן האדם בעת מנייתו, משמש למעשה ככופר לנפש האדם וכפדיון לנפשו. מדובר אם כן בכך שהכסף הניתן לצרכי הקדושה משמש כמסך הגנה רוחני לאדם, כי מעשיו הרוחניים לא נבחנים בעת מנייתו בקהל. למעשה, נתינת הכסף בקדושה משמשת ככופר, כפדיון לנפשו של האדם כהגנה על האדם. חכמינו ז"ל קבעו כי מנייתם של עם ישראל תיעשה בחודש אדר לקראת יום הפורים. עד קריאת המגילה בפורים, על כל אדם מגיל עשרים ומעלה ליתן בבתי הכנסיות מחצית השקל. קיים חיבור ברור בין המילה "כופר", בין המילה "כיפורים", ובין יום ה"פורים". על יום הכיפורים נאמר "כמוהו כ פורים".  כלומר יום פורים הוא בדרגת קדושה כיום הכיפורים. אם ביום הכיפורים האדם מתחבר אל הקדוש ברוך הוא מתוך רוממות הגוף והנפש לדרגת קדושה של מלאכים בצום ובתענית, הרי שביום הפורים ההתחברות אל הקדוש ברוך הוא נעשית  מתוך הנאות הגוף והנפש בימי שמחה בסעודה ובמשתה. מדובר בחיבור רוחני אל הקדוש ברוך הוא בשני מצבים הפוכים לאדם, מצב של הנאות הגוף לעומת מצב של עינוי הגוף. בהתאמה, ביקש המן האגגי לשקול כיכרות זהב לפני המלך אחשוראש כדי להרוג לאבד ולהשמיד את היהודים, בלי למנות אותם בלי להפריד בין אדם לאדם על פי מצבו הרוחני. כך, בדרך של היפוך, מחצית השקל הניתנת בפורים עבור מניין של כל אחד מעם ישראל משמשת דווקא להצלה ולפדיון הנפש של כל אדם יהודי, בלי לבחון את מעשיו הרוחניים, בלי להבחין בין מי שמעשיו טובים ובין מי שמעשיו דורשים שיפור, כפי שנעשה ביום הכיפורים. כך פועלת הנהגת השם בעולם התיקון. בדרך של היפוך המצבים רוחנית וגשמית, לטובת עם ישראל המאוחד.

סיכום

פרשת כי תשא מלמדת אותנו כי אדם נבחן בחלונות רוחניים ייחודיים בזמן על מצבו הרוחני. כך בימים הנוראים. בחלונות רוחניים אלה בזמן, ניתנים לנו הכלים כדי לשפר את מצבנו הרוחני כפרטים וכעם השם. בזמנים אחרים, שאינם זמני בחינה רוחנית, השם נוהג כמי שאינו מסתכל במצבו הרוחני של האדם כדי לא להעניש אותו על עבירות וכדי להאריך לו את הזמן לשפר את מצבו הרוחני. מניין העם על ידי ספירת כספו הניתן בקדושה, הינה הנהגה אלוקית המדגישה כי השם מאריך את אפו, כדי לא לבחון אתמעשיו הרוחניים של האדם בעת שהוא נמנה ונישא רוחנית.  הנהגה זו מעידה על החשיבות הגדולה לפעולה הרוחנית המאוחדת של עם ישראל, כי בכוחה להביא לשיפור רוחני וגשמי במציאות חיינו. מי יתן ונזכה להבין את משמעותה הנשגבת של אחדות העם בכל עניין ועניין.