שיר:
אִם/ גַּבְרִיאֵל דבוש

אִם תְּבַקְּשׁוּ לְהָסִיר

אֶת רִקְמַת שִׁירָתִי,

לֹא יִתְגַּלּוּ מַעֲרֻמַּי

לְעֵינֵיכֶם.

רִקְמַת שִׁירָתִי,

הִיא נַפְשִׁי

הַפּוֹעֶמֶת בְּקִרְבִּי.

וְיֵשׁ בִּי גַּם דַּעַת וְגַם בַּעַת

לְרֹב מִשְׁתַּבֶּשֶׁת הַדַּעַת,

מוּל שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַבַּעַת

וְאָז , עוֹלֶה וְצָפָה בִּי

הַחֶמְלָה הַזּוֹ , עָלַי,

כְּמִיהוֹת וּתְפִלּוֹת

שֶׁשָּׁכַחְתִּי בְּמַחְסַן נְעוּרַי

מַכּוֹת בִּי לָצֵאת וְלָדַעַת,

לְהִשְׁתַּחְרֵר וְלָגַעַת

רַק לָגַעַת.

 
* גבריאל דבוש-משורר.