שיר:
קפה ביאליק/ אביבה גולן
קָפֶה בְּיָאלִיק / אֲבִיבָה גּוֹלָן
הִיא - לִימוֹנַעְנַע גָּרוּס הוּא - סוֹדָהּ
בִּשְׁנַיִם, בֵּין עַרְבַּיִם
מִלִּים עָפוֹת, עֵינַיִם לוֹטְשׁוֹת
לוֹחֲשׁוֹת תְּשׁוּקָה נַעֲלָמָה
לֹא מִזְּמַן הִכִּירוּ
וְהַשֶּׁמֶשׁ מְשַׂחֶקֶת בְּעֵינָיו
אוּלַי תִּרְצִי לְשַׁנּוֹת הַגְדָּרוֹת
נַעֲלֵה לְקִנּוּחַ
נִשָּׁאֵר עוֹד מְעַט בְּיַחַד
עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה
הַלּוֹהֶטֶת שֶׁבְּתוֹכֵנוּ
עַד יֵרֵד מָסַךְ הַלֵּיל
אוּלַי עוֹד נְשִׁיקָה
מְעִירָה
עַד יִפְצַח לוֹ
הַבֹּקֶר שֶׁאַחֲרֵי
בְּשִׁירָה
* אביבה גולן-משוררת, אמנית, מבקרת ספרות