שיר:
יְדֵי אִמִּי/ גבריאלה מורז

סוֹנָטָה שֶׁל בטהובן

וּוַלְס שֶׁל שׂוֹפֶּן,

גְּלִיסַנְדּוֹ, אָלֶגְרֶטוֹ 

וִיוָצֶ'ה וּלְנֶטוֹ.

צְלִילִים עוֹלִים לַשָּׁמַיִם

וְרוֹדְפִים זֶה אַחַר זֶה

בְּמַעֲלֶה סֻלַּם יַעֲקֹב מְטַפְּסִים

וְיוֹרְדִים כְּמוֹהֶם כְּמַלְאָכִים,

אֶל נִשְׁמַת יַלְדוּתִי

צְלִילִים אַלְמוֹתִיִּים נִצְרָבִים בְּגוּפִי.

וְהַשּׁוֹאָה?

מֵעוּצְבֵבֵת, אֲרוּגָה

בְּבַלּוּטַת הַתְּרִיס וּבַקֵּבָה

אַךְ בְּאֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ

כְּמוֹ וְלֹא הָיְתָה.