פרדה מאירופה-שטפן צויג, בימוי: מריה שרדר 106 דקות/ מארי רוזנבלום 

התכוונתי לכתוב על הסרט המיוחד הזה. למה מיוחד? כי כל כך הרבה אנשים קראו בארץ ובעולם את סיפוריו, נובלות, שירים, ביוגרפיות היסטוריות וספריו תורגמו ללשונות רבות.                                                                            זו הייתה הקרנה חד פעמית. הסרט נבחר ליצג את אוסטריה בתחרות האוסקר הקרובה.

עשרות אנשים צבאו על הקופות לרכוש כרטיסים שאזלו.  אני הזמנתי מראש, זוכרים? שורה 9 כהרגלי...

אבל , כנראה, שהייתי מאוד עייפה, הכסאות נוחים ומדי פעם נרדמתי. התעוררתי ונרדמתי.....

אז הפעם אספר לכם על הסרט דרך הפסקות שינה שלי .

הסרט דן בשטפן צוויג, סופר אוסטרי, יהודי שנולד ב-1881 והתאבד עם אשתו ב-1942בזמן גלותו בדרום אמריקה בפטרופוליס בברזיל, בשנים שלפני ובמהלך מלחמת העולם השניה.

בן למשפחה יהודית אמידה. הוא עצמו כתב על יהדותו כ"יהודי בדרך מקרה", הרבה בנסיעות בעולם. ידע הרבה שפות- חמש שפות, צרפתית, אנגלית, ספרדית, פורטוגזית, גרמנית.

ב-1933 הנאצים הכניסו  את יצירותיו לרשימה השחורה ואסרו לקרוא את רשימותיו. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד, קשריו עם גרמניה לא פסקו והסרט דן רבות במצב  באותה עת בארצו והסבל הרב של חבריו ובסופו, לאט לאט התחזקה בו ההכרה שהעולם הארופי שהוא הכיר ואהב, אבד לבלי שוב.

 הוא היה כל כך שקוע בתרבות הגרמנית, זו שבסופו של דבר הרסה אותו.    הוא עצמו גיבור של טרגדיה. זה דומה לשייקספיר, אחרי שכתב את 'רומיאו ויוליה', גם חי את רומיאו ויוליה.  סטפן צוויג  ראה את חורבן אירופה בה צמח וההשלכות הטראגיות של הכרה זו.                                                         

ב-1938 עם סיפוח אוסטריה לגרמניה עקר לאנגליה, משם לארצות הברית והוקסם מברזיל ונסע לדרום אמריקה בה נטע תקוות לאושר. שנה לאחר מותו ראה אור ספרו הביוגראפי "העולם של אתמול" .

ב1942 הוא ואשתו התאבדו לאחר נטילת תרופות במינון גבוה "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה".

הערה: רבים לא ראו את התאבדותו של צווייג בעין יפה. חנה ארנדט אמרה שהעמדה שלו היא אסתטיקה של מגדל השן. שצווייג ראה בנאציזם עלבון אישי כלפיו, כלפי המעמד שלו.