צילום: רדי רובינשטיין 
סקירת המחזה 'פאביאן'- הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין/ אסנת יששכרוף

ערים גדולות רבות ברחבי העולם היוו מאז ומתמיד מקור משיכה עבור צעירים רבים. שכן הכרך הגדול  על אף אימתנותו הארכיטקטונית והניכור האורבני הגלום בו, מספק אפשרויות וגירויים רבים במישורים השונים בין אם מדובר בקריירה,אהבה או תרבות הפנאי. אך לעתים  נדמה כי השאיפות והפנטזיות הרבות המלוות את הליך ההתמקמות בעיר הגדולה מתנקזות לתוך מציאות מורכבת ומסועפת,כאשר לא פעם אנו נאלצים להקריב את עצמאותנו המחשבתית והעקרונות המלווים אותנו,ולהתמסר בעל כורחנו לדפוסיה של  תרבות קפיטליסטית משומנת הטומנת בחובה מרפקנות,דורסנות,בדידות,ואף נכות רגשית מכוונת.

הסופר הגרמני האהוב אריך קסטנר הידוע בעיקר בזכות ספרי הילדים המופלאים שכתב(אמיל והבלשים,שלושים וחמישה במאי,אורה הכפולה ועוד), התאפיין בגישה הומנית סוציאליסטית אשר באה לידי ביטוי בכתביו הרבים,כאשר רבים מגיבורי ספריו בורכו בחוש צדק מפותח, מוסר גבוה ואכפתיות רבה כלפי הסובבים אותם. הספר 'פאביאן'-אחד מהספרים הבודדים שכתב קסטנר עבור מבוגרים ופורסם בשנת 1931,היטיב לחדד גישה זו, זאת על רקע ברלין המתפוררת של סוף רפובליקת ויימאר, כאשר נפילת הבורסה בשנת 1929 בארה"ב הביאה לשפל כלכלי חסר תקדים ועמו- התדרדרות מוסרית מתבקשת לנוכח התחזקות הימין הפאשיסטי והחוגים הדתיים השמרנים בגרמניה, וכן- חוסר האונים של השלטון הקורס אל מול התחזקות המפלגה הנאצית.

ספר זה אשר עובד במרוצת השנים לשני סרטים והועלה כמחזה ע"י פטר קליינרט, עולה בימים אלה בבכורה ישראלית בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בבימויו של  דוראל זילברמן.

במרכז הסיפור ניצבת דמותו של יעקב פאביאן (בן לוין במשחק כריזמטי ודינמי)- צעיר מוסרני בן 32 אשר יוצא למסע של גילוי עצמי ברחבי ברלין בחיפוש אחר אהבה,פרנסה וזוגיות.הטיפוסים הנאלחים והסיטואציות האבסורדיות עמם הוא נאלץ להתמודד, נוסכים בו יאוש ותסכול רב אשר מתנקזים לתוך סצנת חיי הלילה הסוערים ורווי התככים של ברלין.

פאביאן אשר משמש בתחילת המחזה  כפרסומאי של  חברת סיגריות, אמנם  נושא בתואר ד"ר לספרות, אך נראה כי מיומנויותיו הרבות וכישוריו הייחודיים אינם מספיקים לו בכדי להחזיק במשרה יציבה ומכובדת על רקע המצב הכלכלי ,כך שהסטטוס המקצועי שלו מוגדר בפיו כ'מחליף עבודות'. חיפושיו הקדחתניים של פאביאן אחר היציבות המיוחלת, בין אם מדובר בפן המקצועי או במישור הזוגי,מובילים אותו מזירה זו לזירה אחרת כאשר שוב ושוב הוא נתקל באותם טיפוסים ספק נואשים ספק נכלוליים המהווים בהתנהלותם מראה לתרבות הקפיטליסטית הדורסנית, בין אם מדובר בעורך העיתון אשר מסלף את דבריה של הקנצלרית בכדי לשוות לה מימד 'עממי' יותר, בפקידי לשכת העבודה המתמחים ב'אמנות כשלי הבירוקרטיה', או באהובתו הזמנית קורנליה(אלה ארמוני מלאת הרגש) אשר מודה כי לעתים יצר ההישרדות מאלץ אותנו להתלכלך מעט.

נראה כי הדמות היחידה המיישרת קו  עם השקפת עולמו של פאביאן הוא חברו הותיק לבודה(אריק רינט בהופעה נוגעת לב), אשר גם הוא כמוהו נאלץ לספוג כשלונות רבים ונתון בחוסר וודאות לגבי עתידו, אלא שהוא בניגוד לפאביאן לא מוצא בנפשו את הכוחות להתמודד עם המצב ,כך שיצר המהפכנות הטמון בו הופך בהדרגה לכדי יאוש קשה מנשוא.

לאורך הסיפור שזורות להן כמה נקודות של אור, ולרגעים נדמה כי סיפור האהבה המתרקם בין פאביאן לקורנליה מוביל  לגאולה המיוחלת, אך הרגע בו מתבשר פאביאן בדבר פיטוריו מחברת הפרסום מוביל לשרשרת  של ארועים הרי גורל  הקוטעים את האידיליה המתגבשת,עד לסוף המר.

בעוד הספר מוגדר כ'רומן סאטירי',ונראה כי יש בתמונת המצב המתוארת בו בכדי לרמז על הבאות,  תוך התוויית סיפור מסגרת התואם את תקופת הזמן המדוברת, הרי שההתרחשות כפי שהיא מוצגת במחזה  עצמו עוברת מודרניזציה לברלין של ימינו אנו, כאשר הקברטים המפורסמים מוחלפים במועדונים אפלוליים ,המארק הגרמני מומר באירו והמוסיקה המושמעת ברקע אינה אלא נעימות אלקטרוניות של טובי ה-dj's של ימינו. לעתים נדמה כי היעדר האלמנט ההיסטורי מביא באיזשהו אופן  למיסמוס המימד הסאטירי המיוחס לספר,כך שעל פניו הסיפור המדובר יכול היה להתרחש בכל עיר גדולה שהיא,לרבות הכרך הגדול של הפרובינציה המקומית- הלא היא תל אביב. אך החלל האבסטרקטי אשר נותר בעקבות הבחירה שלא להיצמד לתקופת הזמן המקורית, מעצים את האלמנט האוניברסלי של המחזה ומחדד את תחושת הבלבול והתסכול עמה נאלצים להתמודד צעירים רבים ברחבי העולם בנסיונם הנואש לפצח את הקוד הדרוש לשם 'מימוש חיי הבורגנות בעיר הגדולה'.

נראה כי הבמאי דוראל זילברמן בסיוע הצוות כולו הצליחו להעמיד הצגה צעירה ייחודית ותוססת, המשולבת בתנועתיות מתמדת ושפה אסתטית מיוחדת, כך שחברי הקורוס המלווים את מהלך העלילה אמונים גם על הצגת הסיפור, ובמקביל משמשים כאלמנט משלים לתפאורה ולקטעים המוסיקליים אשר הושמעו במהלך הערב. נראה כי השימוש באלמנטים הללו בתוספת תאורת לדים פסיכדלית, כוריאוגרפיה קצבית ולבוש מחוספס על טהרת השחור,סייעו בכדי להמחיש את הרלוונטיות והמימד הקוסמופוליטי של המחזה ,זאת כמובן בנוסף למשחק המשובח והדינמי של כלל השחקנים הצעירים (אשר רובם גילמו כמה דמויות במקביל) ובראשם-בן לוין אשר גילם בקסם רב את דמותו של פאביאן.

המחזה 'פאביאן' בבכורה ישראלית בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין

מאת: פטר קליינרט, ע"פ ספרו של אריך קסטנר

תרגום ודרמטורגיה:עינת ברנובסקי

בימוי: דוראל זילברמן

משתתפים:בן לוין-יעקב פאביאן, אריק רינט- שטפן לבודה, אנה צוקרמן-ארינה מול, אלה ארמוני- קורנליה בטנברג, מעיין איטח- אנה אירגנג, לדה,פקידה, סתיו בנית- פאולה,המבקרת שטרום,פקידה,דביר מזי"א- מאלמי,ד"ר מול,רוט,פקיד, דניה לנדסברג- מריסה, מטה, אמא, פקידה, לישי זטלאוי- מונצר, גברת זומר,בראון, מובטל, תומר יוסף- מנהל,שמאי, ממציא.

ניהול אמנותי: לילך סגל. כוריאוגרפיה ועריכה מוסיקלית: תום אפלבאום. תפאורה:אלונה וינשטיין. תאורה:מתן פרמינגר. תלבושות:אביב כרמי.