בסד

פרשת בא/ צב'יה כהן

אקדמת דברים
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אנכי הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו" (שמות י' א'). פרשת בא ממשיכה את סיפור גאולת עם ישראל ממצרים. בפסוק הפותח את הפרשה מצווה השם את משה "בא אל פרעה". השם מפרט מדוע על משה לבוא אל פרעה: משום שהשם הכביד את לב פרעה וגם את לב עבדיו המשרתים אותו, שלא לשחרר את בני ישראל מן העבודה הקשה. הכבדה זו יש לה תכלית חשובה והיא לגלות את מלכות השם בעולם. הדרך לגילוי מלכות  השם על בני ישראל ועל העולם כולו היא בדרך של אותות ומופתים, כפי שנגלו במכות מצרים ובקריעת הים. זוהי דרך בה הבורא משנה את מערכות הטבע המוכרות לנו ומגלה בכך את ריבונותו על כל הבריאה. אולם, מעל כל זאת, הפרשה מלמדת אותנו הנהגה רוחנית חשובה ונעלה עד מאוד: מעבר לקיומם של ניסי הגאולה ושל שינוי מערכות הטבע על ידי השם, גילוי מלכות השם מחייב מצב של היפוך רוחני מידי כהרף עין, ממצב שבו ניתן כבוד למלכות בשר ודם, למצב שבו מלכות זו בטלה מידית. רק בעת ביטולה המידי של מלכות האדם יתגלה כבוד מלכות השם. היפוך רוחני זה מאפשר לעם ישראל ולפרעה כאחד, להבין כי עם ישראל אינו עם של עבדים עוד, אלא בניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. גילוי כבוד מלכות השם מאפשר גם את ההיפוך המידי במצבם של בני ישראל: יציאה פיסית מארץ מצריים, מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. על כך ועוד במאמר זה.

כבודם של מלכים תלוי בכבודו של מלך מלכי המלכים

כיצד נקבעים מלכותו של מלך או שלטונו של שליט? בתלמוד מובא כי הרואה מלך ממלכי אומות העולם מברך: "ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם" (ברכות נח' א'). החתם סופר (שו"ת חתם סופר) מפרש: כיוון שמברכים ברכה על מלך, אם כן מן התורה מחויבים לנהוג כבוד במלכות. לעומת זאת, כאשר רואה אדם מלך יהודי, נוסח הברכה משתנה והוא: "ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו". כשמדובר במלכי העולם שאינם יהודים, ואינם נוהגים על פי ההנהגות הרוחניות של דרך השם, השם הוא זה הנותן מכבודו לבשר ודם. אך למרות הכבוד הרב שהוא זוכה לו בחייו, יעבור מלך זה מן העולם מבלי להותיר כל רושם רוחני. לעומת זאת כאשר מדובר במלך יהודי מלכותו נאצלת מן השם בהיותו ירא השם ועושה רצונו. מלך זה איננו מלך בשר ודם בלבד אלא מלכותו היא מלכות רוחנית המקיימת את הנהגות הנצח של אלקי ישראל. לכן השם חולק מכבודו שלו למלך היהודי הירא אותו ועושה את רצונו, כדרך שחולקים משהו משותף. למעשה, המנהיג היהודי מקבל מנדט מן השם לנהוג בעם ישראל כנציגו של השם, בדרך בה השם נוהג בעמו. לכן על מנהיג או מלך כזה להיות ראשית לכל ירא השם ולנהוג על פי הנהגות השם,  כי הן מקור כוחו וכבודו. לא כן מלכי אומות העולם, שצריכים רק לכבד את השם ולהוקיר לו תודה על כבוד המלכים שנתן להם השם. אם כך, השם לבדו הוא הממליך מלכים והוא מורידם מן המלכות. הכבוד שחולק השם מכבודו שלו למלך יהודי והכבוד שנותן השם למלך ממלכי אומות העולם אינם זהים. כבודו של המלך או המנהיג היהודי תלוי ביראתו את השם ובקרבתו אל השם, כי הוא חולק עם השם כבוד משותף. ואין יכולת לחלוק כבוד עם השם  אלא  בהיות המנהיג יהודי ירא את השם ופועל על פי הנהגותיו הרוחניות.  

על מנהג של כבוד שנהג מלך ממלכי אומות העולם בקדוש ברוך הוא מסופר במדרש (ילקוט שמעוני מלכים ב' רמז רמ"ד) : נבוכדנצאר פעל כדי למנוע ממלך בבל, מרודך בלאדן, לשלוח אל חזקיה מלך יהודה מכתב, בו הוזכר שם המלך חזקיה לפני שם השם. נבוכדנצאר ראה בכך חוסר כבוד לאלקי ישראל שהמליך את מרודך בלאדן, והוא פסע שלוש פסיעות כדי למנוע את שליחתו של מכתב זה. במעשהו נבוכדנצאר הידר בכבוד השם. על כך נאמר במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא: אתה פסעת שלוש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך שלושה מלכים". מכאן אנו רואים את ידיעת מלכי העת העתיקה כי מלוכתם של מלכי העולם באה מאת השם, וכי כבודם מעמדם והמשך מלכותם, תלויים בכבוד שהם נותנים לקדוש ברוך הוא שהמליך אותם.

"בא" לעומת "לך" : איזהו המכובד השולח או הנמען?

כאמור, השם מצווה את משה לבוא אל פרעה. לא בכדי לשון הכתוב בוחרת בביטוי "בא אל פרעה", בניגוד לביטוי "לך אל פרעה". השם אומר מפורשות למשה, אתה בא אל המלך פרעה, כי למרות המכות הקשות הפוגעות בפרעה, פרעה הוא עדיין האיש החשוב ביותר במצרים ועליך לכבדו. השם הוא זה שהמליך את פרעה להיות מלך במצרים. בהמלכת פרעה, השם נתן לפרעה מכבודו, ולו בשל כך, נחשב פרעה בעיני השם להיות אדם חשוב ומכובד. כאדם חשוב, זכאי פרעה לכך שמשה יבוא עד אליו  בהיותו שליח השם המכבד את פרעה. אולם פרעה לא כיבד את השם שהמליך אותו. במהלך שבע המכות הראשונות, בכל פעם שניתנה לו ההזדמנות לכבד את השם, פרעה כשל מלעשות זאת, וחזר ואמר למשה ואהרן כי איננו מכיר באלקי ישראל. משכך, הגיע הרגע בו השם מוריד את פרעה ממלכותו ומבטל את מלכותו ביטול סופי. זהו רגע של היפוך רוחני. כנגד חוסר הכבוד שנהג פרעה בהשם, השם מכביד את לב פרעה ועבדיו. השימוש בשורש כ.ב.ד אם כן הוא שימוש רוחני הפוך: בתחילה הכבוד שנותן השם למלך פרעה מביא לכך שנתיניו של פרעה יכבדו את מלכותו כשליט גדול. אך בהמשך, חוסר הכבוד של פרעה להשם מביא לכך שהשם מכביד את ליבו של פרעה כל הדרך מטה אל ביטול מלוכתו. היפוך רוחני זה מנתינת כבוד להכבדת הלב, הופך גם את מצבם של בני ישראל כפי שנראה להלן.

מלוכת בשר ודם הפוכה למלכות השם

גילוי מלכות השם איננו יכול להיעשות ביחד עם מלכותם של מלכים בשר ודם בקרב עמי העולם. גם לא ביחד עם הנהגה יהודית המרוחקת מדרך השם. כדי שמלכות השם תתגלה בצורה מושלמת מוכרחה מלכות האדם להתבטל ביטול מוחלט וסופי מפני מלכות השם. רק היפוך כזה ממלכות האדם לביטול המלכות בכלל, מאפשר גילוי רוחני של מלכות הבורא על העולם ועל נבראיו. גילוי מלכות הבורא משמעה עוד, גילוי של עולם מתוקן בגאולה. כדי להביא את גאולת עם ישראל ממצרים, מוכרחה היתה להתבטל מלכותו של פרעה. ככל שהשם מורה למשה לכבד את פרעה, הוא גם מכביד את ליבו של פרעה. הכבדה זו מרחיקה את פרעה מן ההנהגה האלוקית. הרחקתו של פרעה מן ההנהגה האלקית הכרחית לגילוי מלכות השם. מדובר בהנהגות הפוכות זו לזו שאינן יכולות להתקיים יחד בעולם. בוודאי שאין מקום להנהגות מלכי העולם בעולם מתוקן של גאולה. לכן אין מלכותו של פרעה יכולה לדור תחת מלכות השם עוד. כך מתרחש היפוך יחסי הכוחות בין הנהגת השם לבין ההנהגות הנמוכות של פרעה: השם מרחיק את פרעה ממנו, מכביד את ליבו וממעיט את כבודו כמלך עם כל מכה ומכה. כאשר פרעה יגיע במכת הבכורות לנקודת השפל של מלכותו, רחוק מאוד מהנהגת השם, יתאפשר השלב האחרון בגאולת ישראל ממצרים, היא היציאה הפיסית של עם ישראל מארץ מצרים. לפתע, מתגלה ההיפוך הגמור במצבו של פרעה: בן רגע הופך פרעה ממלך כל יכול, שהשם נתן לו מכבודו והפכו להיות מלך על אומות רבות, להיות בן תמותה, בשר ודם, שכל אשר ניתן לו ברשות מלכות אלהי ישראל בשמיים, נלקח ממנו באחת. מעת שהשם לוקח מפרעה את כבודו כמלך, מתגלה כבוד השם על עם ישראל. אז מסתבר כולי עלמא כי המלכות היחידה האמיתית היא מלכות השם בלבד, והכבוד היחידי הוא כבוד השם. השם הוא הוא בורא העולם השולט על כל הנבראים, הוא הממליך מלכים ומורידם, והוא גואלו של עם ישראל ממצריים. היפוך זה ,אם כן, הוא היפוך הכרחי בו מוכרעת הנהגת הכוחות הנמוכים המתגלמים בפרעה, לצורך גילוי הכוחות הרוחניים הנעלים של הנהגת השם, ולגילוי כבוד מלכות השם בעולם. ברגע זה של היפוך רוחני ניתן לסיים את גאולת ישראל ממצריים ביציאה הפיסית של עם ישראל מארץ מצריים.

סיכום

גאולת ישראל ממצריים היא הגאולה הראשונה המסופרת במקרא, אולם היא גם שורש גאולתו האחרונה של עם ישראל. אין הגאולה יכולה להתקיים אלא בגילוי ברור ומושלם של כבוד מלכות הקדוש ברוך הוא, תוך ביטול  כבודן של מלכויות כל עמי העולם. בימינו מלכות עמי העולם מתגלה בממשלים השונים במדינות העולם. בניגוד לעת העתיקה, אין בין ממשלים אלה ובין מלכות השם כל חיבור רוחני. בוודאי שאין שליטי העולם מכירים תודה לאלקי ישראל על הכבוד שנתן להם. הפרשה מלמדת אותנו כי בהעדר הכרת ממשלי עמי העולם במלכות השם, אין למלכויות עמי העולם תכלית רוחנית. משכך, על פי הנהגת הקדוש ברוך הוא, זמנן של המלכויות בעולם הוא זמן שאול. הגאולה העתידית והאחרונה של עם ישראל מצריכה אם כן, בדיוק כמו בגאולת מצריים, ביטול מלכות עמי העולם על צורותיה השונות. בדורנו אנו אכן עדים לירידת קרנן של מעצמות העולם, לירידת קרנם של פוליטיקאים, ושל מערכות הממשל בכלל. לעומת זאת בולטת מגמה עולמית הפוכה של התבדלות דתית וחיזוקן של מערכות רוחניות. מגמה זו משקפת את ההנהגה האלוקית המבטלת בהדרגה את מלכויות עמי העולם. אין לדעת כיצד ייפול דבר, אולם לעם ישראל המצפה לגאולת השם ולגילוי כבוד מלכותו עליו, יש תפקיד מיוחד בתהליך זה: להבין הנהגה זו, ולדבוק בדרך השם בכל מחיר, כי זוהי הדרך המנצחת לחיי נצח.