שיר:
להרכיב לך דימויים/ ברכה רוזנפלד

עֲדַיִן מַרְכִּיבִים אֶת דִּמּוּיַיִךְ הָרַבִּים,

פָּנים וְּפֵני פָּנִים וְשֶׁקֶר הַפָּנִים

וּמַעֲטֶפֶת הַפָּנִים הַהֲזוּיִּים,

מַעֳשֵׂה פְּסֵיפָס לְהִתְפָּאֵר

בַּאֲבָנִים קְטַנּוֹת, מְלֻטָּשׁוֹת,

הַמִּשְׁתַּבְּצוֹת כְּטֶבַע מוּחֲשִׁי

אֶל הַבְּדָיָה הָאֲמִתִּית.

וְשׁוּב אַתְּ מְעִידָה, אַף בִּשְׁבוּעָה

(אַתְּ גַּם שׁוֹפֶטֶת)

שֶׁהַשָּׂדוֹת כֻּלָּם אֶצְלֵךְ בַּחֵדֶר

וְגַם הַיַּעַר

וְהָעֵצִים

מַלַבְלְבִים בֵּין הַקִּירוֹת הַמְּסֻיָּדִים

וְהַדְּלָתוֹת –

שִׁבְעָה בְּרִיחִים.

וְאַתְּ קוֹשֶׁרֶת מֶרְחַקִּים לְלוּלָאָה שֶׁל מַיִם

וְּמַנַפַּחַת מֶרְחָבִים בְּתוֹךְ בּוּעוֹת סַבּוֹן

פּוֹקְעוֹת בַּלָּשׁוֹן

וּבִשְׂפָתָים שֶׁאוֹמְרוֹת –

וְאַתְּ מַשְׁהָה אֵיזוֹ דַּקָּה פְּרוּעָה לְהוֹשִׁיבָהּ

בֵּין חַגְוֵי הַסַּלע. תָּנוּחַ שָם,

תִּתְבּוֹנֵן מֵעֵינֵי הַיּוֹנִים.

אוֹ בֵּין הָאֲטָדִים, גַּם זֶה שֶׁנִמְשַׁח לְמֶלֶךְ, תָּלִין,

אַחַר תִּתְעָרֵב, תַּפְצִיר בָּעֵצִים,

תִּתָּלֶה עַל עֲנַף שֶׁל זַיִת

לְהַבְשִׁיל עִם הַזֵּיתִים.

וְאַתְּ מַשְׁהָה אֵיזוֹ דַּקָּה נֶהֱדֶרֶת

לְהוֹלִיכָהּ אֶל הַגַּן, לָבַשׁ כְּתֹנֶת פַּסִּים,

תִּקְטֹף שׁם שׁוֹשָׁן,

תִּפְרוֹם אֶת רִקְמַת הַמַּדִּים.

אוֹ תֵּלֵךְ לַיּם לִקְרֹא לַלִוְיְתָנִים,

תַּעֲמֹד עַל גַּבָּם לְעַצֵּב בְּקֶצֶף

תַּלְתִּּלים לְבָנִים לְגַלִים.

וְאַתְּ –

תְּקַלְפִי אֶת הַפָּניִם

מִמַּסֵּכוֹת הַשְׁעוֹנִים הַמְּשֻׁבָּשִׁים.