שְׁאֵרִית חֶמְדָּתוֹ (הריקות שאחרי)/ יוסף כהן אלרן 

בַּלַּיְלָה זָכַר יַלְדוּתוֹ

חָלַם עַל אָבִיו עַל אִמּוֹ

נֵעוֹר וְשׁוֹטֵט בְּדִירָתוֹ

מּוֹדֵד בְּדִידוּתוֹ

בְּמִטָּתוֹ חִכָּה לָאוֹר

כִּמְעַט הָיְתָה לְיָדוֹ

זוֹ בַּעֲלַת הַלֵּב הַטָּהוֹר

הָיְתָה שְׁנוֹת חַיִּים לְצִדּוֹ

עִם בֹּקֶר קָם גִּלַּח פָּנָיו

בִּשֵּׂם קִמְטֵי עוֹרוֹ

הִבִּיט בִּתְמוּנוֹת יְלָדָיו

בֵּרַךְ בֹּקֶר עַל אוֹרוֹ

לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד

נָעַל נְעָלָיו מְצֻחְצָחוֹת

אֲזַי בַּמַּדְרֵגוֹת יָרַד

לְהַקְבִּיל פָּנֵהָ מֻפְלָאוֹת

צָעַד בְּמוֹרַד הָרְחוֹב

עַד אֲשֶׁר מוּלוֹ הֵגִיחָה

רֹאשׁוֹ הֵנִיד לְבֹקֶר טוֹב

חִיּוּךְ אֵלָיו הִשְׁטִיחָה

שֶׁמֶשׁ זָרְחָה אוֹר מְבֹרָךְ

הָרָקִיעַ הִכְחִיל מֵעָלָיו

נָסַב וְגוּפוֹ נִדְרַךְ

כַּאֲשֶׁר חָלְפָה עַל פָּנָיו

אוֹרוֹת עֵינֶיהָ זִיו מַבָּטָהּ

צְחוֹר עוֹרָהּ הַמִּשְׁיִי הָרַךְ

הִשְׂתָּרְגוּת שׁוֹקֶיהָ בְּלֶכְתָּהּ

תְּנוּעַת גּוּפָהּ הַמָּאֳרָךְ

עָשָׂה צְעָדָיו אַט בָּרְחוֹב

כִּמְעַט חִיֵּךְ מִשֶּׁהוֹפִיעָה

הוּא מִלְמֵל לָהּ בֹּקֶר טוֹב

בִּשְׁמִינִית חִיּוּךְ הִפְצִיעָה

נֶאֱנַח הֵסֵב אַחֲרֶיהָ עֵינָיו

רָצָה עוֹד לִלְכֹּד פָּנֶיהָ

סָפַג נִיחוֹחוֹת הַסְּתָו

נָשַׁם מַשַּׁב פְּסִיעוֹתֶיהָ

אַחַר סַב עַל עִקְּבוֹתָיו

נֶאֱנַח טִפֵּס אֶל בֵּיתוֹ

עוֹד יוֹם יַחֲלֹף כָּךְ עָלָיו

יִתְאָרֵךְ בִּבְדִידוּתוֹ

עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב שָׁעָה

לָצֵאת לַדֶּרֶךְ קָרוֹב

לִצְעֹד אַט לִקְרָאתָהּ

לִקְרַאת הָרֶגַע הַטּוֹב

לִרְאוֹת אֵיךְ מֵעֵבֶר מַכְאוֹב

פּוֹסַעַת כְּמוֹ רַק אֵלָיו

וּבְדַל חִיּוּךְ שֶׁל יָפָה מֵהָרְחוֹב

צוֹבֵעַ יִתְרַת שְׁנוֹתָיו

_____

(מתוך "אלו ערגות", הוצאת "צבעונים" 2010)