שיר:
מַשְׁרוֹקִית הָאַיָּלִים/ ג'ידי מאג'יה מסינית אמיר אור דניס מאייר

בְּכָל הָאֹמֶץ שֶׁבִּי

אֲנִי נוֹשֵׁף בְּמַשְׁרוֹקִית הָאַיָּלִים,

נוֹשֵׁף אֶת קְרִיאָתָהּ שֶׁל אִמָּא אַיָּלָה.

אוֹקְיָנוֹס דָּחוּס בְּרֵאוֹתַי

תְּאוֹמֵי נְהָרוֹת בִּנְחִירַי,

צְלִילֵי הַמַּשְׁרוֹקִית רוֹטְטִים כְּגַלֵּי דִּמְדּוּמִים,

מְעוֹרְרִים כָּל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ

בְּרִגְשָׁה נָשִׁית סְמוּיָה מֵעַיִן,

צָפִים חֲמַקְמַקּוֹת בָּאֲוִיר הַמִּתְנַגֵּן, הַזָּהֹב,

בְּחוּט כֹּה עָדִין, מִתְמַשֵּׁךְ,

בְּקַו־שִׁיר כֹּה אָרֹךְ וְדַק,

שֶׁבַּת זוּגוֹ, כָּךְ נִדְמֶה,

הִיא הָאוֹר הָרַךְ,

וְאוּלַי לָבַשׁ לוֹ

בִּגְדֵי מַיִם

שֶׁיּוֹתֵר מִכֹּל מַרְגִּישׁ בָּהֶם

עוֹרוֹ שֶׁל גֶּבֶר.

אַךְ תָּמִיד אֲנִי יוֹדֵעַ,

אֲנִי הַגֶּבֶר הַנּוֹשֵׁף בַּמַּשְׁרוֹקִית –

כָּל עָלֶה נוֹפֵל לְהַסְתִּיר אוֹתִי.

אֲנִי מַמְתִּין לַמִּפְגָּשׁ

עַד שֶׁאֲפִלּוּ חֶרְדָּתִי לוֹבֶשֶׁת הָדָר,

רוֹבִי הַשּׁוֹתֵק מוּרָם וּמוּכָן

מְכֻוָּן אֶל הָאַיָּל הַמַּגִּיעַ בְּהִסּוּס

מֵנִיחַ לוֹ לְהִתְקָרֵב עַד לִטְוַח הָרְמִיָּה

וְסוֹחֵט אֶת הַהֶדֶק.

הָאַיָּל פּוֹגֵשׁ אֶת מוֹתוֹ.

כְּשֶׁהוֹמָה הַמַּשְׁרוֹקִית וְהַיְרִיָּה נְמוֹגָה,

בּוֹ בָּרֶגַע אֲנִי רוֹאֶה

כְּמַרְאִית אִשָּׁה בְּתוֹךְ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

מְשַׁתֶּקֶת אֶת הָעוֹלָם בְּזֹהַר אֵין מָשְׁלוֹ,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ מַשַּׁב רוּחַ סְתָו

חוֹלֵף עַל פְּנֵי לִבִּי,

נוֹשֵׂא אֵלַי צִנַּת קֹטֶב נוּגָה.

אֲנִי בּוֹקֵעַ בְּשִׁנַּי אֶת הַמַּשְׁרוֹקִית

וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ, מֻכְתֶּמֶת בְּדַם שְׂפָתַי,

לְמָקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יִרְאֶנָּה.

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת

הָיִיתִי קָרוֹב אָז לְבֶכִי;

רָצִיתִי לְשַׁקֵּר,

פּוֹחֵד שֶׁאֲהוּבַי יֵדְעוּ.

"רפּסודיה בשחור" מאת ג'ידי מַאגְ'יָה, בתרגום אמיר אור ודניס מאייר

ב"רפסודיה בשחור" מתפרסם לראשונה בעברית מבחר מיצירותיו של ג'ידי מאג'יה, מבכירי משורריה של סין. מולדת שירתו של מאג'יה היא לְיַנְגְשאן, הפלך האוטונומי של בני הנוסו במערב סיצ'וּאן. לנוסו שפה, כתב, מיתולוגיה ודת משלהם. מאג'יה פועל כמין שמאן ספרותי של הנוסו, הנוצֵר את סיפורה של הקבוצה, את מסורתה, אמונותיה ותעודת הזהות הרוחנית שלה, אך מספר גם על תולדות הנוסו, הסבל שעברו, והאתגרים העומדים בפניהם. גם שירי האהבה העזים שלו או השירים להוריו נקראים לא רק כהבעות הרגש שהינם, אלא לא פחות כהבעה של עולם הנוסו המתבטא בהם במנהגים ובתפיסת הנשמה וגורלה. שיריו המוקדשים למשוררי העולם השונים נקראים גם הם בקריאה כפולה: בצד המבע הלירי הם נושאים אני מאמין אתי ולעיתים פוליטי. בשיריו המוקדשים לעמיחי מזה ולדרויש מזה, הוא כואב את כאבה של האלימות בין העמים, ומזדהה עם המנושלים.

אֲנִי צֶאֱצָא אֶלֶף הַשָּׁנִים

שֶׁל הָאַהֲבָה וְהַדִּמְיוֹן.

כֵּן, לְאֹרֶךְ הַמֵּאוֹת

כָּל בּוֹגְדָנוּת וְנֶאֱמָנוּת,

כָּל לֵדָה וּמָוֶת, שֶׁלִּי הָיוּ.

הוֹ עוֹלָם, הַקְשֵׁב וְאֶעֱנֶה:

אֲנִי – נוֹסוּ!

ג'ידי מאג'יה נולד בסיצ'ואן ב־1961. ב־1986 זכה בפרס השירה הלאומי, ומאז תורגם לשפות רבות וזכה בפרסים לאומיים ובינלאומיים. הוא כתב סינית אך המשיך לראות את עצמו כדובר פואטי למסורת הנוֹסוּ, ובדומה ליוצרים אירים כברנרד שו, ייטס או אוסקר וויילד שכתבו אנגלית והשפיעו על הספרות הבריטית, תרומתו של מאג'יה כמשורר בתרבות הסינית היא ייחודית ומשמעותית. מאג'יה הוא גם צייר וקליגרף, ועבודה שלו מופיעה על עטיפת הספר.

אמיר אור, מבכירי השירה העברית, נסע למחוזות הנוסו בסיצ'ואן, שם הכיר מקרוב את בני הנוסו ושוחח עם מאג'יה על עמו ועל יצירתו. דניס מאייר, אִתו שיתף פעולה בעבר, הוא משורר, מתרגם וסינולוג אמריקאי, שתרגם לאנגלית משירתו של מאג'יה וכן משירתם של יואו לינג, מאי צ'נג ומנג לאנג.