שיר:
בין השקדיות / גלית אבגי כהן
בֵּין הַשְּׁקֵדִיּוֹת חָמַדְתִּי אֶת גּוּפְךָ.
שָׁם בַּמַּטָּע הִפְשַׁטְתִּי אוֹתְךָ.
פְּרִיט פְּרִיט, הֵסַרְתִּי מִמְּךָ.
לֹא נִשְׁאַרְתָּ חַיָּב אַתָּה.
אַף פַּעַם אֵינִי יְכוֹלָה לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ.
בְּמַצַּב הַשִּׁוְיוֹן הַזֶּה, שֶׁיָּצַרְתָּ בִּשְׁנִיָּה,
נֶעֱמַדְנוּ שָׁם, עֵירֻמִּים כְּמוֹ אָדָם וְחַוָּה
בְּחֶלְקָה שֶׁכֻּלָּהּ פְּרִיחָה וְרֻדָּה.
שָׁם בָּנִינוּ אֶת גַּן הָעֵדֶן שֶׁלָּנוּ לִשְׁנִיָּה.
הַתַּפּוּחַ שֶׁלִּי, שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי, נִשְׁאַר בַּתִּיק.
זָרוּק שָׁם הֵיכָן שֶׁהוּא בָּרֶכֶב שֶׁלְּךָ.
וּבְלִי הַפֵּרוֹת הֶחְכַּמְנוּ אֶחָד בְּגוּפָהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה.
