שיר:

עֲנָת/ דוד ברבי

כְּבָר כָּתַבְתִּי עַל שָׁלֹשׁ, וְהָרְבִיעִית שְׁמָהּ אֵינוֹ בְּעַרְבִית

אַף שֶׁהִיא עֲטוּיַת חִיגַ'אבּ  וְעַל צַוָּארָהּ מְקֻעֲקָעוֹת

אוֹתִיּוֹת הַקּוּרְאָן בִּדְיוֹ סְתָרִים.

וְהִיא רוֹצָה לָדַעַת אֶת פֵּרוּשׁ שְׁמָהּ בְּשָׂפָה שֶׁאֵינָהּ שְׂפָתָהּ,

וַאֲנִי בְּעִבְרִית תָּנָ"כִית אוֹמֵר כִּי עֲנָת הִיא ״אֵלַת מִלְחָמָה כְּנַעֲנִית״,

גַּם אֵלַת ״צַיִד וּפִרְיוֹן״ וְגַם כִּי נִכְתַּב בַּמְּגִלּוֹת שֶׁהִיא בְּתוּלָה.

וְהִיא תַּגִּיד שֶׁהִיא סַרְבָנִית מִלְחָמָה

וְשֶׁהִיא נוֹלְדָה לִהְיוֹת אֲחוֹתָהּ שֶׁל אָתֶנָה הַיְּוָנִיָּה

וְשֶׁל אִיזִיס הַמִּצְרִיָּה

אוֹ לְפָחוֹת אַחַת שֶׁכָּל הֶהָרִים סְבִיב קַלַנְסֻוַּה

יִרְקְדוּ כְּאֵילִים

לִכְבוֹדָהּ.