סיפור:
התולעת / אבי כהן

השמש ירדה אל אופק ים ואיתה שקע אלחנדו לבר המקומי, שם הזמין בקבוק ויסקי ובקבוק טקילה שבתחתיתו תולעת , הוא מזג לכוסו משניהם וגמע את המשקה אל קירבו בזמן לא זמן, חוזר על הפעולות שוב ושוב :הזמנה גמיעה, הזמנה גמיעה... כשנותרו הבקבוקים לתומם , ניכנס מיגל לתמונה ,המוזג הצמיד לדמותו שישייה וקערת מלוחים .

אלחנדו סימן למוזג סיבוב חדש, ופלט :"כך לעולם לא תכתוב שירה. אתה חייב לבלוע את התולעת !"

"שתוק..." מלמל לעברו מיגל,  "שירה היא עקבות פיתולי תולע, אך כעת אנו שוהים במיניאטורה ספרותית, שישה ימי בריאה, ומלח ים."