מדרש תלמודי: 
 מידת הדין ומידת הרחמים/ מתוך מדרש רבה לחומש (בראשית, פרשה יב
, יד)


 

"בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"

לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים.

אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין הֵם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין – הֵםמַקְרִיסִים.

וּמֶה עָשָׂה?

עֵרֵב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמְדוּ.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים,

בְּמִדַּת הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד?

אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמֹד

 

logo בניית אתרים