בסד

פרשת ויצא/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת ויצא עוסקת ביציאתו של יעקב מבאר שבע לחרן, אל בית לבן אחי רבקה. יציאתו של יעקב מחוץ לארץ ישראל היא בעלת משמעות רוחנית מיוחדת. ראשית, זוהי יציאה מבית הוריו, אל בית המייצג כללים הפוכים לכללים הרוחניים שנהגו בבית יצחק ורבקה. שנית, זוהי יציאה מארץ ישראל אל מקום אחר. כל מקום שהוא מחוץ לארץ ישראל, נוהגים בו כללים אחרים מכללי הקדושה הרוחניים. לפיכך, במקום שהוא איננו ארץ ישראל, נדרש האדם היהודי לנהוג בדרך מיוחדת: עליו לנהוג בדרך המשמרת את הכללים הרוחניים של הקדושה המיוחדים לארץ ישראל, ועליו להישמר מהשפעותיהם של כללי המקום הזר. לא בכדי נקראת יציאה מארץ ישראל ירידה, ומשמעותה ירידה בדרגה הרוחנית של האדם היהודי. למרות האמור, נדרש יעקב לצאת מן הארץ. אם כך, מובן כי ליציאתו של יעקב מבית הוריו אל בית לבן, מחוץ לארץ ישראל, יש תכלית רוחנית מיוחדת המסורה רק לו. יעקב, במהותו "איש תם וישב אהלים", חי חיי קדושה רוחניים. המדרש מספר עליו כי כל הימים עסק יעקב בלימוד התורה הקדושה ולא נח מלימוד התורה גם בשעות הלילה. גם לימוד התורה בלילה היה בבחינת לימוד לתכלית הרוחנית שנמסרה ליעקב אבינו. אם כך, לימוד התורה בלילה, היציאה מן הארץ והשהות בבית לבן, כולם חלק משליחותו של יעקב בהמשך לעבודת האבות והאמהות בתיקון החטא הקדמון. מן האמור עולות כמה שאלות: כיצד תיקן יעקב אבינו את חטא אדם הראשון? מדוע דווקא נעשה התיקון בנכר? מדוע יעקב הוא אחרון האבות, המעביר את מלאכת תיקון החטא הקדמון לעם ישראל? על אלה ועוד להלן.

האבות הקדושים ועם ישראל בשליחות תיקון החטא הקדמון

כזכור, פרשת לך לך, פרשת חיי שרה ופרשת תולדות, לימדו אותנו כיצד אברהם ושרה, יצחק ורבקה, החלו בתיקון חטא אדם הראשון בדרגת הנשמה. יצחק ורבקה תיקנו את ידיעת הטוב והרע שהשיג אדם הראשון בחטאו, על ידי בירור הטוב מהרע ותיקון ערמת הנחש. כך, רבקה בחרה ביעקב, הטוב מבין שני בניה, כממשיך הדרך הרוחנית לתיקון החטא הקדמון. כך, לאחר שיעקב זכה בבכורה הוא זכה גם בברכות הנלוות לבכורה. עתה על יעקב להמשיך את תיקון החטא הקדמון, אולם עליו לעשות זאת בדרך מיוחדת: עליו לברור את הטוב מן הרע, לא בתוך ארץ הקודש, בבית הוריו המקיים הנהגות רוחניות של קדושה, אלא עליו לעשות זאת מחוץ לארץ הקודש, בבית שאין בו כללים רוחניים של קדושה, הוא ביתו של לבן אחי אמו. שליחותו זו של יעקב, אבי שנים עשר שבטי ישראל, עומדת ביסוד הקיום הרוחני של עם ישראל, הממשיך את תיקון החטא הקדמון לדורותיו. אסביר את  משמעות תיקון זה.

הנהגת כוחות העולם והחטא הקדמון

בזמן בריאת העולם, נחלקה הבריאה כך, שכל מה שנברא בבריאה, מייצג שני כוחות מנוגדים הפועלים בה: כוחות רוחניים של קדושה וטוב, ולעומתם כוחות ירודים של רוע. "גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז' יד'). לאחר החטא הקדמון, שבו השיג אדם הראשון ידיעת טוב מרע על ידי בחירה רוחנית ירודה שהציע הנחש, על האדם לתקן זאת בבחירות רוחניות נכונות. בחירה רוחנית נכונה היא הבחירה בקדושה הרוחנית ובטוב הבא ממנה, תוך נטישת כוח הרוע של הנחש. מאז החטא, הנהגת העולם מתבססת על מאבק תמידי בין כוחות מנוגדים אלה. מטרת תיקון החטא הקדמון היא להעלות את רמת כוחות הקדושה הטובים, להוריד את רמת כוחות הרוע הירודים, ולהביא לתיקון העולם והאדם בתוכו. כאמור, בבריאה קיימים כוחות הטוב והקדושה הרוחניים, ולעומתם יש בה ייצוג גם לכוחות הרוע הירודים. כך למשל, שעות אור היום מייצגות את כוח הקדושה והטוב, במיוחד שעות הבוקר הקרויות חסד. לעומתן, שעות הלילה ניתנות לשליטת כוחות הרוע הירודים. לכן יעקב למד תורה גם בלילה כדי להמעיט כוחות אלה. באותו אופן, נקבעת חלוקת הכוחות לגבי מקומות על פני כדור הארץ: ארץ ישראל היא מקום שבו שורה השכינה, כלומר, מקום שהוא בשליטת הכוחות הרוחניים של הקדושה והטוב. לעומת ארץ ישראל, שאר ארצות העולם נחשבות למקום בו שולטים הכוחות המנוגדים. גם בתוך ארץ ישראל ישנו מדרג רוחני של קדושה: המקום בו שורה עיקר השכינה, הוא הר המוריה, הכותל המערבי. כך גם ביחס לעונות השנה: עונת הקיץ נחשבת לזמן שאין בו השפעה גדולה של כוחות הקדושה, אלא מתגברת בו השפעת הכוחות המנוגדים. באשר לחלוקת כוחות אלה בבני האדם, אומר כי עם ישראל, שמקורו בנשמת אדם הראשון, מייצג את הכוח הרוחני של הקדושה והטוב. לעומתו, יתר עמי העולם, אין מקורם בכוחות הקדושה ודרגתם הרוחנית נמוכה יותר. נמצא כי בכל מה שנברא בעולם, יש לברור את הטוב מן הרע. לכן , על האדם לבחור בחירות רוחניות נכונות המחברות אותו אל הקדושה והטוב. בכך מעלה האדם את דרגת הכוחות הרוחניים הטובים, תוך צמצום הכוחות הירודים, ומתקן את העולם לקראת הגאולה.

תיקון החטא הקדמון בנכר משפיע על חלוקת הכוחות בעולם 

אדם העושה את שליחותו בעולם הזה לתיקון החטא הקדמון, פועל בהכרח פעולות שהשפעתן היא הגדלת כוחות הקדושה הרוחניים. אדם שאינו עושה שליחותו זו הופך על כרחו להיות שותף בהגדלת כוחות הרוע הירודים שמקורם בנחש. לעיתים, נדרש האדם היהודי לעשות שליחותו בתיקון החטא הקדמון ובקיום חיי קדושה רוחניים, דווקא במקומות שאין בהם הארה רוחנית, כדוגמת שאר ארצות עמי העולם. זהו אחד ההסברים לגלות עם ישראל במשך שנות הגלות. משך אלפיים שנים נדרש עם ישראל לתקן את החטא הקדמון דווקא בארצות הגויים, במקומות בהם שולטים הכוחות המנוגדים לכוחות הקדושה והטוב. הדבקות בעבודת השם דווקא במקומות כאלה, היא זו המאפשרת הגדלת הכוחות הרוחניים של הקדושה והטוב על חשבון הכוחות המנוגדים.

שליחותו של יעקב אבינו

עוד לפני יציאת עם ישראל לגלות, גלה יעקב אבינו לצורך השליחות הרוחנית המיוחדת שנמסרה לו : יעקב נדרש לעזוב ארץ ישראל הקדושה, את בית הוריו שהיה מקום של קדושה, וללכת לביתו של לבן הארמי. לבן אכן רימה אותו, והשתמש בכוחות הרוע כדי להשיג מיעקב הישגים רוחניים וגשמיים של ברכה לעצמו. יעקב צריך היה לעבוד אצל לבן עשרים ואחת שנים בשליחות השם. לאורך שנים רבות אלה יעקב לא נכנע לכוחות הרוע של לבן. למרות מעשי הרמאות של לבן כלפי יעקב, לא השיב לו יעקב באותו המטבע, אלא התמיד לבחור בדרך הקדושה והטוב. בזאת, סייע יעקב להגדלת כוח הטוב הרוחני של הקדושה. הוא בירר את הטוב הרוחני ממעשיו של לבן בארץ נכר, ותיקן בכך את החטא הקדמון. מובן אם כך, כי שליחותו של יעקב, הלכה למעשה, היתה לעשות את תיקון החטא הראשון של בירור הטוב מן הרע דווקא בתוך הכוחות המנוגדים לקדושה המצויים מחוץ לארץ ישראל, בתוך ביתו של לבן הארמי שלא כיבד את כללי הקדושה. אין זה ענין פעוט ערך, כיוון ששליחות כזו "בעורף האויב" יכולה לסכן את חיי הרוח של האדם היהודי עד כדי אבדן חיים: הן חיי העולם הזה מתוך סכנות הגוף, והן חיי הנצח של עולם הגאולה בגלל השפעת הכוחות המנוגדים. אולם, אם האדם זוכה לעשות שליחות זו כדבעי, שכרו כפול ומכופל: הוא זוכה בקיום חיים רוחניים בעולם הזה ובטוב הנצחי השמור לעולם הגאולה.

הכנות הכרחיות של קדושה לקראת שליחות יעקב ועם ישראל

"ויפגע במקום וילן שם" (בראשית כח' יא') מפרש רש"י: "לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר הוא הר המוריה שנאמר בו "וירא את המקום מרחוק"". גם האבן עזרא והכלי יקר מפרשים כי המקום אליו הגיע יעקב בדרכו לפדן ארם הוא הר המוריה. זהו מקום התגלות השם לאברהם המקום בו נעקד יצחק, הוא המקום ממנו משפיעה השכינה על ארץ ישראל ועל העולם כולו. ומהי השכינה אם לא התגלות כוחות הקדושה והטוב האלוקי בדרגתם הגבוהה ביותר? כאן, במקום הקדוש, בחלום סולם יעקב, מקבל יעקב את המסר הרוחני המכין אותו לקראת שליחותו. השם מחזק את יעקב בדרכו הארוכה לביצוע שליחותו לתיקון החטא הקדמון בארצות נכר. הוא מראה לו בראיה רוחנית את השמירה וההגנה שהוא מקבל כדי לבצע שליחות זו. שמירת האדם וההגנה עליו הכרחיים כדי שיעקב יוכל לבצע את שליחות השם במקומות בהם שולטים הכוחות המנוגדים לקדושה. יעקב אכן צלח את שליחותו ב"עורף האויב". הוא בירר את הטוב מן הרע משך עשרים ואחת שנים, סייע בהגדלת כוחות הקדושה בעולם, ותיקן בכך את החטא הקדמון בנכר. זהו יעקב אבינו, ממנו נולדו שנים עשר שבטי ישראל, ראשית העם היהודי. אם כך מובנת עתה שליחותו של יעקב ושל עם ישראל ממשיכו: תיקון החטא הקדמון על ידי בירור הטוב מן הרע, והגדלת הכוחות הרוחניים של הקדושה והטוב בעולמו של השם. לעיתים תיקון זה נעשה בארץ הקודש, ובעיתות של ירידה רוחנית , נאלץ עם ישראל לעשות תיקון זה במקום הגלות. זוהי השליחות הגבוהה המסורה לעם ישראל, עם הסגולה, אוצרו הנבחר של השם. שליחות זו שורשה ביעקב אבי האומה, והיא מזכה את עם ישראל בשמירת השם ובהגנתו של השם על עם ישראל לעולמי עד.  

סיכום

תפילת שחרית, זמן החסד, קרויה על שמו של אברהם אבינו מייצג ספירת החסד. זוהי ספירת הקדושה והטוב הנצחי. תפילת מנחה הנאמרת בצהריים קרויה על שמו של יצחק אבינו שהוקרב כמנחה אל השם. היא מייצגת את ספירת הגבורה היא ספירת היראה. תפילת ערבית הנאמרת לאחר השקיעה קרויה על שמו של יעקב אבינו והיא מייצגת את ספירת התפארת. ספירת התפארת מייצגת את החיבור בין החסד והגבורה, וכן את העולם הזה והנהגותיו. תפילת ערבית נאמרת  לאחר השקיעה, בזמן בו ניתנת השליטה לכוחות המנוגדים לקדושה. אולם אם אדם מכוון בתפילותיו אל השם להיות כיעקב אבינו, להגדיל בזמן שליחותו בעולם הזה את כוחות הטוב והקדושה, הוא זוכה לשמירת השם ולהגנתו. בדורנו, בעקבות שיבת עם ישראל לארץ ישראל, אנו נמצאים בערבו של יום, בעיצומו של הבירור הסופי בין הכוחות. הבחירה ברורה.